הצלאה (בערבית: الصلاة, תרגום: תפילה; הגייה מקורבת: סָלָא) היא התפילה ואלמנט מרכזי באסלאם, ואחת מחמשת עמודי הדת.
התפילה והצדקה מופיעות לעתים קרובות יחד. בקוראן ובמכתבים של מוחמד ניכרת ההשקה ביניהן, והן נחשבות לחלק מההתחייבות של המתאסלם.
נביאי ישראל וגם ישמעאל ובני ביתו מוצגים כמקיימים תפילה וצדקה. כלומר, הצלאה נתפסת כמסורת שקדמה לאסלאם. הקוראן מותח ביקורת על מי שמתפלל באופן צבוע; המונח הערבי "מֻנָאפִקוּן" פירושו צבועים. הסגידה (השתחווה, נגיעה של המצח ברצפה) היא פעולה מרכזית בתפילה. המילה "צלאה" שאולה מהארמית הסורית, שם היא נקראה "צלותא".
כל מוסלמי נדרש לבצע חמש תפילות ביום:
- פג'ר (השחר, 2 רכעות): לפני או כשאור ההתחלה של היום עולה.
- סלאת אל-דוהור (צהריים, 4 רכעות): לאחר התקופה החמה של היום.
- עצר/מנחה (4 רכעות): אחר הצהריים, עד שהצללים מתארכים.
- סלאת אל-מגרב (ערב, 3 רכעות): מיד אחרי שקיעת השמש.
- צלאת אל-עשאא (לילה, 4 רכעות): מהחשיכה ועד תחילת הלילה.
הקִבְּלַה (כיוון התפילה) היא לכיוון מכה. במסגדים מסמנים את הכיוון באמצעות מִחְראבּ (גומחה בקיר).
קיימות גם תפילות שאינן חובה, אך נפוצות:
- צלאת אל-ויתר, תפילה שבדרך כלל נעשית בסוף היום.
- תהאג'וד, תפילה בשעות הלילה המאוחרות.
- תראוויח, תפילות מיוחדות בלילות הרמדאן.
- תפילת הגשם (אסטיסקה) ותפילות לחגים (תפילת העיד).
- תפילת הבוקר (דוחא), תפילת האסטיחהרה לבקשת הדרכה ותפילת האותות בעת תופעות טבע.
תפילה מורכבת מרכעות (יחידות תפילה). הפעולות העיקריות ברכעה הן:
- עמידה וקריאת סורת אל־פאתחה (הפתיחה מן הקוראן).
- קידה (הטיה), א-רוכוא (bowing).
- שתי סגידות (סגידה, prostration) בהן המצח נוגע ברצפה.
לאחר הרכעות נאמרים התשהד (ברכות וזכירת הנביא) וברכות סיום. מותר לאחר מכן לומר דֻעאא', בקשות נוספות.
לפני התפילה נהוג להציב "סותרה", חפץ המפריד בינו לבין עובר ושב.
היסודות המרכזיים כוללים עמידה כשיכולים, התקפה בתكبירת האיחרם (הכרזת התחלת התפילה), קריאת אל-פתיחה, רוכוא, סגידה, התשהד ונסיגה ב׳תסלימ׳ בסיום. כמו כן נדרשת שלווה ותיכון נכון בסדר הפעולות.
ההיטהרות לפני התפילה נקראת וודוא' (רחצה טקסית). לפי המסורת, המלאך גבריאל הראה למוחמד כיצד להיטהר, ומסורת זו הובאה לקהילה. בקוראן יש פסוק שמציין שטוב לשטוף פנים, ידיים ונגב את הראש ולרחוץ הרגליים עד הקרסוליים.
יש חילוקי דעות הלכתיים לגבי תדירות ההיטהרות ומה מותר לעשות בנעליים. כאשר אין מים, מותר להשתמש בחול נקי, זאת פעולה הנקראת תימם (טיהור בחול).
בתחילת האסלאם היו תפילות פחות מסודרות מבחינת זמני היום. בהדרגה התגבשה מצוות חמש התפילות הנוכחית. קיימת מסורת על שינוי ממספר גדול יותר (למשל 50) לחמש לאחר משא ומתן בין מוחמד לאללה; המסורת מסבירה גם את היחס למנהגי תפילה של דתות אחרות. תפילה בצוותא מול אימאם נחשבת מומלצת, ויש תפילות מיוחדות ליום שישי ולעדות החגים.
הצלאה (בערבית: الصلاة, הגייה: סָלָא) היא התפילה. היא אחת מחמשת העמודים המרכזיים של האסלאם.
אנשים קדומים ודמויות דתיות תמיד התפללו. התפילה קיימת עוד לפני מוחמד.
יש מי שמתווכחים כשהתפילה לא נעשית בכנות. סגידה היא להשתחוות, להניח את המצח על הרצפה.
יש חמש תפילות ביום. שמותיהן וזמנן בקצרה:
- פג'ר: תפילת השחר, לפני הזריחה.
- דוהור: תפילת הצהריים.
- מנחה (עצר): תפילת אחר הצהריים.
- מגרב: מיד אחרי שקיעת השמש.
- עשאא: תפילת הלילה.
התפלות נעשות כשהגוף פונה לכיוון מכה. הכיוון נקרא קִבְּלַה.
יש גם תפילות מיוחדות בפסח של רמדאן בשם תראוויח. יש תפילת ויתר בסוף היום. יש תפילת חג שמקובלת בעֵיד.
בתפילה עומדים, קוראים תפילות קצרות, מִשְׁתַּחֲוִים (סגידה) ושבים לעמידה. בסיום אומרים ברכה קצרה ומסתיימים ב'הסלמה' שמסתיימת בתפילה.
לפני התפילה נשטפים פנים וידיים ורגליים. זה נקרא וודוא' (רחצה קטנה). אם אין מים, אפשר לטהר עם חול נקי. זה נקרא תימם.
התפילה יכולה להיעשות לבד או ביחד במסגד. בתפילה חשוב לשמור על כבוד ושקט.
תגובות גולשים