צלב הקרס, או סווסטיקה (בסנסקריט: स्वस्तिक), הוא צלב שווה-זרועות עם ארבע זרועות מעוקלות. הזרועות פונות עם או נגד כיוון השעון. בגרסה ההודית יש נקודה בכל רבעון. בשפות סנסקריט משמעות המילה היא "להיות בר מזל", Swa = טוב, Asti = להיות.
הסמל מצוי כבר אלפי שנים. נמצאו ציורים באיראן מראשית האלף החמישי לפני הספירה וממצאים בעמק האינדוס משנת 2500 לפנה"ס. לאורך ההיסטוריה הוא הופיע בתרבויות רבות, ולעתים סימל מזל, שמש או מעגלי חיים.
השם הנפוץ במערב הוא "סווסטיקה" שמגיע מהסנסקריט. שמות אחרים כוללים "צלב קרס" ו"קוזה" בשפות אירופיות. כמה שמות מתייחסים לאות היוונית גמא, כי כל זרוע דומה לצורה זו.
יש כמה תיאוריות להתפשטות הסמל: התפתחות עצמאית בגלל הפשטות והסימטריה שלו; פיעפוע תרבותי; או מקור חיצוני, כמו הצעה של קרל סייגן שקשר בין צורת שביט לבין הסווסטיקה. קיומו באמריקה העלה ספקות אם הועבר או התפתח שם בנפרד.
בסביבות 2600, 1900 לפנה"ס הופיע הסמל בתרבות עמק האינדוס. בהינדואיזם, בודהיזם וג'איניזם הסווסטיקה קיבלה משמעות דתית וחיובית והופיעה במקדשים, על מזבחים ובאמנות.
בסמלים הינדיים הסווסטיקה מדלגת בין שני מצבים של הבריאה. כשהיא פונה עם כיוון השעון היא מקושרת לאל גנש ולתהליכי האיחוד. כשהיא פונה נגד כיוון השעון היא מקושרת לתהליכי בריאה ולאלת קאלי.
הסווסטיקה מסמלת לעיתים את ארבעת היסודות. בתמונות בודהא ניתן למצוא אותו על החזה או סוליות הנעל. אחרי אמצע המאה העשרים, בגלל זיהוי עם הנאצים, בבודהיזם נפוץ המוביל של הסמל הצידה השמאלית.
בדת ג'יינית הסווסטיקה מופיעה עם ציור של יד ומייצגת את אחד הסימנים למזל והצלחה.
ביפן קוראים לסמל מאנג'י ומשתמשים בו במפות כדי לסמן מנזרים בודהיסטיים. גם שיטות כמו פאלון גונג משתמשות בו כחלק מסמלים רחבים יותר.
סווסטיקות נמצאו במבנים יהודיים מתקופת הבית השני, כולל שברים המיוחסים למבנה הורדוס. פסיפס בית הכנסת בעין גדי הוא דוגמה בולטת; הפסיפס הוסתר לעיתים בגלל הקונוטציה השלילית שנוצרה במערב.
במאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 הסמל אומץ לעיתים בקרב ארגונים ספרותיים, תנועות נוער ותנועות לאומניות. זה השתנה כשב-1920 אימצה המפלגה הנאצית את צלב הקרס כסמלה. לאחר עליית הנאצים הועמק הקשר בין הסמל לגזענות ולאידאולוגיות קיצוניות.
הנאצים השתמשו בצלב הקרס כדי להציג קשר מיסטי בין ה"ארים" הקדמונים לגרמנים. ב-1933 הונף הדגל הנאצי לצד דגל גרמניה הישן, וב-1935 נקבע דגל הנאצים כדגל המדינה. השימוש שלהם שינה את המשמעות הציבורית של הסמל במערב.
בגלל השימוש הנאצי, הסמל נתפס כיום בטאבו במערב. בחלק ממדינות אירופה הצגתו אסורה או מוגבלת לצרכי מחקר והוראה. בשוק המערבי מוצרים שמביאים מהמזרח עם הסמל נתקלו בקשיים ומורדו לעתים מהמדפים. גם אמנים וקהילות פאנק השתמשו בו לפרובוקציה, מה שהעצים את המחלוקת.
הסמל משלב היסטוריה דתית עתיקה ומשמעות מודרנית טעונה. בהקשרים מזרחיים הדתיים הוא עדיין סימן חיובי; במערב הוא מציג זכרון של תקופה אלימה ושנויה במחלוקת.
צלב הקרס נקרא גם סווסטיקה. זו צורה עם ארבע זרועות מעוקלות. הזרועות יכולות לפנות עם כיוון השעון או נגדו.
הסווסטיקה מאוד עתיקה. מצאו אותה בציורים ובחפצים מלפני אלפי שנים. בהודו ובמדינות אסיה היא סמל למזל וטוב.
השם סווסטיקה מגיע משפה ישנה בשם סנסקריט. פירוש המילה הוא "להיות בר מזל". בשפות אחרות קוראים לה גם צלב קרס.
בהינדואיזם ובבודהיזם משתמשים בסווסטיקה במקדשים ובתמונות. היא מסמלת רעיונות כמו בריאה, מזל ואיזון.
בבודהיזם הסווסטיקה לפעמים מסמלת את ארבעת היסודות: אוויר, מים, אש ואדמה. במספר מדינות משתמשים בה כקמע, כלומר חפץ שמאמינים שהוא מביא מזל.
נמצאו סווסטיקות על חפצים ישנים בארץ ישראל, למשל בפסיפס בית הכנסת בעין גדי.
במאה ה-20 קבוצות גרמניות רעות, שנקראו נאצים, אימצו את הסמל. בגלל זה אנשים במערב קושרים אותו לדברים רעים.
עקב השימוש הנאצי, היום הרבה מקומות לא רוצים לראות את הסמל בפומבי. אבל במזרח הרחוק עדיין רואים אותו ברוב המקרים כסמל דתי וישן.
הסווסטיקה היא דוגמה לסמל שהשמעות שלו השתנו מאוד במהלך ההיסטוריה.