צפירת זיכרון

צפירת זיכרון או צפירת דומייה היא קול צופר המשמיע למשך דקה או כמה דקות כדי להביע אבל ציבורי. במהלך הצפירה אנשים נפסקות מעיסוקים ועומדים דוממים. הנוהג נפוץ ברחבי העולם, אך צליל הצופר עצמו נעשה פחות מקובל במאה ה-21; לעתים מחליפים אותו בצלצול פעמונים בכנסיות או בהכאת גונג ביפן.

במדינות חבר העמים הבריטי, בארצות הברית ובצרפת מציינים את יום הזיכרון ב-11 בנובמבר מאז 1919. ביום זה נוהגים בדקת דומייה בשעה 11:00 בבוקר, שהייתה שעת הפסקת האש בתום מלחמת העולם הראשונה. בעבר הייתה צפירה קולית, אך כיום זה נדיר.

בהולנד מצוין יום זיכרון ב-4 במאי. שם מנהלים שתי דקות דומייה בערב, וכיום נהוג בעיקרצלצול פעמונים. בוורשה נשמעת צפירת דומייה ב-1 באוגוסט בשעה 17:00 לזכר מרד ורשה (מאז 2003). ברוסיה ובמדינות נוספות בצוות ניצחון ב-9 במאי משמיעים דקת דומייה או צליל תקתוק שעון.

הצפירות בישראל החלו ב-1949 והוכנסו לשירות הטקסי עם קביעת יום הזיכרון. לאורך השנים הותאמו השעות והמשך הדממה: בשנות החמישים היו מספר צפירות ביום. משנת 1958 הוגדרה צפירה מרכזית בשעה 10:00, ולאחר שינויים נוספים הוסדר המבנה: כיום נשמעת צפירה בת דקה בערב יום הזיכרון בשעה 20:00, שהיא פתיחת הטקס בקרבת הכותל המערבי, וצפירה של שתי דקות בבוקר בשעה 11:00 לפתיחת טקסי האזכרה בבתי הקברות הצבאיים. הצופרים שמפיקים את הצפירות הם מערכות האזעקה האזרחיות, המשמשות גם בעתות מלחמה.

צפירת זיכרון ליום השואה נקבעה ב-1959. במשך השנים הועבר מועד הצפירה: עד 1988 היה זה בשעה 08:00, ומאז 1989 היא מושמעת ב-10:00 בבוקר. החוק קובע שתי דקות דומייה בכל המדינה ביום זה.

בישראל הוכרזו גם ימי אבל לאומיים חד־פעמיים שבהם הושמעו צפירות, למשל בהלוויות של מנהיגים ובהשבעות ממלכתיות שונות.

בחברה החילונית רואים בצפירה ערך זיכרון וביטוי לאחדות לאומית. בחברה הדתית‑לאומית מקובל לעמוד ולהוסיף תפילות או מזמורים, ולעתים להדגיש שהנופלים נהרגו על "קידוש השם" (קידוש השם = כבוד אלוהי). בציבור החרדי קיימת בחלקו התנגדות לרעיון הצפירה, משום שהם רואים בו מנהג שאינו יהודי, ולכן יש נטייה להימנע מהשתתפות ציבורית או להוסיף קריאה בתהילים במקום העמידה. גם בקרב הציבור הערבי יש המתנגדים להשתתף.

בעקבות מצבים שבהם נשמעו אזעקות מלחמה, אנשים הצביעו על בלבול בין צפירת זיכרון לבין אזעקת אוויר. במאי 2025 הוצעה חיפושית פתרונות קוליים חלופיים, למשל פעמונים, כדי להקטין את ההבהלה.

צפירת זיכרון היא קול צופר שמשמיעים למשך דקה או כמה דקות. מטרה: לכבד ולזכור אנשים שנפטרו. במהלך הצפירה נשארים דוממים ועומדים בשקט.

במדינות שונות עושים זאת בדרכים שונות. בבריטניה ובמדינות נוספות יש דקת דומייה ב-11 בנובמבר לזכר חיילים. בהולנד שותקים שתי דקות ב-4 במאי, וביפן מוחאים בגונג לפי המסורת.

יש שני יום זיכרון עיקריים: יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום הזיכרון לשואה ולגבורה. בערב יום הזיכרון נשמעת צפירה בת דקה בשעה 20:00 לפתיחת הטקסים. בבוקר יש צפירה של שתי דקות בשעה 11:00, כשהמנגלים עוצרים ועומדים. ביום השואה יש שתי דקות דומייה בשעה 10:00.

לא כולם מתנהגים באותה דרך. יש אנשים שעומדים בשקט ומניחים שהוא חשוב. יש שמבקשים להתפלל או לקרוא תהילים בשעה זו. אחרים בוחרים לא להשתתף ולשמור על דבר תורה. לאחר שמיעת אזעקות בזמן מלחמה, הוצע למצוא צליל אחר לצפירה כדי שלא יבהיל אנשים.