צפע החרמון (שם מדעי: Montivipera bornmuelleri) הוא נחש ארסי אנדמי, חי רק באזור מסוים, של הרי הלבנון, גבולות לבנון, סוריה, חרמון ורמת הגולן.
בית הגידול שלו בגבהים של כ־1,250, 3,100 מטרים. הוא שייך למשפחת הצפעיים ונחשב לאחד מתשעת הנחשים הארסיים בישראל. אין תת‑מינים ידועים.
המין קרוב גנטית לצפע המצוי, אך קטן ממנו ובעל צבעים שונים. צבעו בדרך כלל אפור עם כתמים שחורים; קיימת גם צורה חומה נדירה. אורך פרטים בוגרים כ־60, 75 ס"מ, ומשקלם כ־200, 270 גרם. הראש משולש והגוף רחב, וקיימות קשקשים בולטים מעל העין שעושים סוג של "מצחיות".
אין הבדל חיצוני בולט בין זכר לנקבה, למעט שהזכר מעט גדול יותר. אורך הזנב מהווה כ־7, 10% מאורך הגוף. תוחלת החיים הממוצעת כ־7 שנים.
בחורף הוא מסתתרים במאורות או מתחת לסלעים. זהו יצור פויקילותרמי, בעל "דם קר" שמשתנה לפי הטמפרטורה החיצונית, ולכן הוא פעיל פחות בחורף.
בקיץ ניתן למצוא אותו על סלעים או בין הצמחים, כאשר הוא סופג חום מהשמש. הוא פעיל בעיקר ביום ונוטה לברוח ממקום מאוים. אם מתגרה בו, הוא מצטנף ומאיים בהכשה.
דיאטת צפע החרמון מבוססת בעיקר על מכרסמים קטנים, ואולי גם לטאות.
נקבות משריצות צאצאים חיים בקיץ (ולא מטילות ביצים). הוולדות מגיעים כ־15, 20 ס"מ ונפרדים מאמם מיד.
הארס הוא קרדיוטוקסי, משפיע על פעילות הלב ועלול לגרום להפרעות קצב. שיני הארס נמצאות בקדמת הפה. למרות שהוא מסוכן, לא נרשמו מקרי מוות בישראל.
המין תואר לראשונה בלבנון ב־1898. ה־IUCN מדרג אותו כמין בסכנת הכחדה. שטח התפוצה מוערך בכ־5,000 קמ"ר, אך האוכלוסייה מרוכזת בעשרה אתרים ידועים בלבד.
האוכלוסייה קטנה ומפוצלת, ויש חוסר גיוון גנטי. רעיית יתר ופגיעה בתי הגידול גורמים לירידה במספר הפרטים.
צפע החרמון הוא נחש ארסי שנמצא רק באזור ההרים של לבנון וחרמון. "אנדמי" פירושו חי רק שם.
הוא גר בגבהים של כ־1,250, 3,100 מטרים.
הנחש אפור לעיתים או חום עם כתמים. הוא קטן יחסית, עד כ־60, 75 ס"מ.
הראש שלו משולש, ויש לו קשקשים מעל העיניים כמו "מצחיה".
הוא חי כ־7 שנים בדרך כלל.
בחורף הנחש מסתתר במאורה או מתחת לסלעים.
הוא בעל "דם קר", כלומר גוף הטמפרטורה שלו משתנה לפי הסביבה.
בקיץ הוא אוהב לשפשף על סלע חם כדי להתחמם.
הוא פעיל בעיקר ביום. כשמפחד הוא מנסה לברוח.
הוא אוכל בעיקר מכרסמים קטנים, ואולי גם לטאות.
הנקבה משריצה תינוקות חיים בקיץ. התינוקות עצמאיים מיד.
הארס פוגע בפעילות הלב, וזה מסוכן. שיני הארס נמצאות בקדמת הפה.
לא ידועים מקרים של מוות בארץ.
הנחש נדיר ומוגדר בסכנת הכחדה. יש לו מעט אתרים שבהם הוא חי.
פגיעה בטבע ובמרעה מקטינה את האוכלוסייה.
תגובות גולשים