צפרות

צפרות היא צפייה בציפורים ומעקב אחרי אורחות חייהן. זה שונה מאורניטולוגיה, שהיא החקר המדעי של ציפורים. צפרות נעשית לרוב כתחביב או בפעילות חברתית.

צפרים צופים בציפורים בעין בלתי מזוינת, באמצעות משקפת (כלי להגדלת מראה), טלסקופ או מצלמה. הם גם מאזינים לקריאות הציפורים ולעיתים מפעילים מצלמות מעקב. תיעוד תצפיות של חובבים מספק נתונים חשובים לאורניתולוגים ומחקרים.

מרכזי צפרות ופארקים נמצאים במקומות עם מגוון עופות, כמו מעברי נדידה ושמורות טבע. מרכזים אלה עוסקים במחקר, בהדרכה ובקידום התחביב. האדם העוסק בכך נקרא צפר.


שיפור הגישה לציפורים החל עם פרסום מדריכים שדה, דוגמת מדריך רוג'ר טורי פיטרסון משנת 1934. אחרי מלחמת העולם השנייה המשקפות הפכו לנגישות יותר. בשנות ה-70 פחות מ-4% מהאמריקאים התעניינו בצפרות; באמצע שנות ה-80 כבר לפחות 11% צפרו לפחות 20 ימים בשנה, ומספר הצפרים הוערך בכ-61 מיליון בסוף שנות ה-80. מדריך מפורסם נוסף, "The Sibley Guide to Birds", נמכר בכחצי מיליון עותקים עד 2002.


צפרות תורמת לכלכלה דרך רכישת ציוד, טיולים וסיורים. לפי שירות הדגה וחיות הבר של ארצות הברית, צפרים תרמו כ-36 מיליארד דולר לכלכלה האמריקאית ב-2006. בשנת 2016 יותר מ-45 מיליון אמריקאים זיהו עצמם כצפרים. הערכות אחרות מדברות על הוצאות של כ-32 מיליארד דולר בצפון אמריקה ב-2001.

אתרים מיוחדים מושכים צפרים מכל העולם. לדוגמה, פארק הקבר הלאומי Kuşcenneti בטורקיה משך הוצאות של עד 103,320,074 דולר בשנה. שירותי סיורי צפרות הפכו לעסק בינלאומי עם לפחות 127 חברות. סיור ממוצע במדינה מתפתחת עלה כמחיר של כ-4,000 דולר לאדם, עבור קבוצה של כ-12 משתתפים. תיירות צפרות נחשבת לנישה צומחת בתיירות מבוססת טבע והיא יכולה לתרום משמעותית לשימור בתי גידול.

חברות תיירות צפרות מסוימות תורמות לשימור. למשל, Birding Ecotours מעבירה לפחות 10% מהרווח הנקי לשימור, וחברה בשם Hardy Boat תרמה 200,000 דולר לפרויקט שימור של תוכי ים.


יש ארגונים לאומיים ובינלאומיים גדולים הקשורים בצפרות ובשימור. בין השמות הבולטים: האגודה המלכותית לשימור ציפורים בבריטניה, אגודת אודובון בארצות הברית, American Bird Conservancy, מעבדת קורנל לאורניתולוגיה ועוד. BirdLife International היא שותפות בינלאומית של ארגונים לא ממשלתיים, והיא כוללת יותר מ-2.5 מיליון אנשים מ-116 ארגונים.


המשקפת היא הכלי הבסיסי של הצפר. טלסקופים משמשים בעיקר לצפייה בעופות מים ובדורסים. צילום ציפורים נעשה היום ברובו במצלמות דיגיטליות רפלקס, שהפכו זמינות ויעילות. ישנה גם שיטה בשם דיגיסקופיה, שבה משתמשים בטלסקופ כעדשה ארוכת מוקד לחיבור למצלמה.


המיומנות העיקרית היא זיהוי מינים על פי נוצות, צורת גוף וגודל. צפרים גם מזהים לפי קולות הציפורים. חשוב לדעת את בתי הגידול המועדפים של כל מין ואת הסטטוס שלו, כלומר היכן ומתי מופיע המין. צפרים רבים מקיימים יומני תצפית ורשימות מינים, לפעמים גם "רשימות חיים" של כל המינים שראו.

חלק מהצפרים נוסעים רחוק כדי לראות מין נדיר. נסיעה כזו נקראת "טוויץ'" (twitch), ופעמים רבות צוברת עניין רב, בעיקר באירופה.


רבים שאפו לראות כמה שיותר מינים. סטיוארט קית' נחשב לאחד הראשונים שניסו לראות את כל המינים. פיבי סנטסינגר צפתה בכ-8,400 מינים במהלך חייה. טום גוליק תיעד למעלה מ-9,000 מינים בשנת 2012.

כמה צפרים ערכו מסעות חיים יוצאי דופן. אלן דייוויס ורות מילר ויתרו על עבודתם ונסעו שנה סביב העולם; הם רשמו 4,341 מינים עד סוף 2008 וכתבו ספר על המסע. נח סטרוקר תיעד 6,042 מינים עד 2015. בשנת 2016, Arjan Dwarshuis קבע שיא עולמי של 6,852 מינים בתיעוד בתוך שנה.


קיימים סרטים וסרטים תיעודיים על צפרים. בין אלה: "השנה הגדולה" (2011) שעוקב אחרי תחרות "השנה הגדולה", וסרט התעודה הקצר "צפרים" (2019).


העונות הטובות לצפייה בישראל הן הסתיו והאביב, עונות הנדידה. גם בחורף יש מינים חורפים רבים, ובקיץ אפשר לראות עופות דוגרים. השעות הטובות ביותר לצפייה הן הבוקר המוקדם.

המרכז הצפרות הישראלי של החברה להגנת הטבע נוסד ב-1980. בתחנת חקר ירושלים הוקמה ב-1994. מאז נפתחו תחנות נוספות בכפר רופין, בעמק החולה, במעגן מיכאל, באילת ובמקומות נוספים.

בשנת 2008 נבחרה הדוכיפת לציפור הלאומית של ישראל. בחירת הציפור העירה את תודעת הציבור לצפרות ולשמירת הסביבה. מאז 2014 מתקיימת תחרות שנתית בשם "אלופי הנדידה", תחרות קבוצתית בתצפית במשך 24 שעות. כמו כן, קק"ל עורכת תחרות שנתית הנקראת צפרתון.

צפרות היא לצפות בציפורים ולעקוב אחרי דרכי חייהן. אורניטולוגיה היא החקר המדעי של ציפורים. צפרות היא בדרך כלל תחביב וכיף בחוץ.

צפרים משתמשים במשקפת (כלי שמקרב את מה שרואים) ובטלסקופ. הם גם מצלמים ציפורים ומאזינים לקריאות שלהן. מרכזי צפרות נמצאים בשמורות טבע ובאתרי נדידה. שם רואים הרבה ציפורים ביחד.


מדריכים שדה עזרו להרבה אנשים להתחיל לצפות, דוגמת מדריך שפורסם ב-1934. אחרי מלחמת העולם השנייה משקפות הפכו זולות ונוחות יותר.


צפרות מייצרת כסף דרך טיולים, סיורים וציוד. בארצות הברית צפרים הוציאו מיליארדי דולרים והיו מיליוני צפרים. חברות שמארגנות סיורים תורמות גם לשימור ציפורים.


המשקפת היא הכלי החשוב ביותר. טלסקופ עוזר לראות ציפורים רחוקות. צילום דיגיטלי שגרתי עוזר לתעד מינים.


צפרים לומדים לזהות ציפורים לפי צבע, גודל וקולות. הם גם לומדים איפה כל ציפור אוהבת לגור. רבים מנהלים רשימות של כל הציפורים שראו.


חלק מהצפרים ראו אלפי מינים. פיבי סנטסינגר צפתה בכ-8,400 מינים. טום גוליק תיעד למעלה מ-9,000 מינים.


יש סרטים שמספרים על צפרים ותחרויות צפרות.


הזמנים הטובים לצפייה בישראל הם הסתיו והאביב, בעת הנדידה. גם בחורף ובקיץ אפשר לראות מינים שונים. מרכזי צפרות בישראל הוקמו מאז 1980, ויש תחנות רבות ברחבי הארץ.

בשנת 2008 נבחרה הדוכיפת לציפור לאומית. מאז מתקיימות כאן תחרויות צפרות, כמו "אלופי הנדידה" וצפרתון.