צ'ורבה (ברומנית: Ciorbă, בטורקית: Çorba) פירושה "מרק חמוץ". במקור זו מילה שמופיעה גם בערבית כשורבה (شوربة) ובשפות הבלקניות, והמשמעות המקובלת ברומניה היא מרק שיש לו טעם חמוץ.
בעוד ש־supa (סופה) ברומנית מתייחס לכל מרק, צ'ורבה מוגדרת במיוחד כמרק חמוץ. החמיצות היא הטעם המרכזי, והיא מושגת על ידי הוספת לאושטיאן, צמח תבלין ממשפחת הסלרי שדומה לסלרי, או על ידי לימון, מי גבינה חמוצים (ווצר של גבינה חמצת) וחומרי טעם חמוצים אחרים, כמו מי כבישת כרוב חמוץ. בעבר, כשפירות הדר היו נדירים ברומניה, השתמשו במחמצת שנקראת בורס (bors), תערובת סובין ודגנים שהושרתה במים בתוך כלי חרס אטום, בדומה לאמא של השמרים ללחם.
קיימות וריאציות רבות של צ'ורבה. בין הסוגים הבולטים: צ'ורבה משקמבה (קיבת בקר), צ'ורבה עם כדורי בשר, צ'ורבה שעועית, צ'ורבה דגים וגרסה צמחונית שנקראת צ'ורבה דה לגומה. מרבית המרקים מבוססים על ציר מבקר או עצמות, אך יש גם גרסאות מעוף, דגים וחלקי פנים.
לכל צ'ורבה יש מרכיב חמצמץ קבוע: מיץ לימון, עלי לאושטיאן או תחליפים כמו סלרי, תרד, שמיר, כוסברה או עלי חמציץ. המרק מוגש בדרך-כלל עם אורז לבן או אטריות.
בלאדינו יש פתגם שמתייחס לצ'ורבה ומשתמש בה כדימוי הזהיר. גם במחזות ובבדיחות רומניות מופיעה הצ'ורבה כהקשר תרבותי וחברתי.
צ'ורבה היא מילה לרוב מרק חמוץ מהרומניה. בצורות אחרות קוראים לה גם שורבה או צ'ורבה בבלקן.
צ'ורבה הוא מרק שטעמו חמוץ. שומרים על החמיצות עם לאושטיאן, עלה כמו סלרי. לפעמים מוסיפים לימון או מי גבינה חמוצים. פעם השתמשו במחמצת שנקראת בורס. בורס זו תערובת דגנים בסיר, קצת כמו מנה של שאור ללחם.
יש הרבה סוגי צ'ורבה. דוגמאות פשוטות: מרק מקיבה (שקמבה), מרק שעועית ומרק צמחוני עם תפוחי אדמה וירקות. עושים אותן מבקר, עוף, דגים או רק ירקות.
בכל סוג יש משהו שמשאיר אותו חמוץ. מגישים את המרק עם אורז או אטריות.
יש פתגם בלדינו שמזכיר צ'ורבה. גם בבדיחות ובמחזות רומניים צ'ורבה מופיעה לעיתים.
תגובות גולשים