קאמי (שינטו)

'''קאמי''' (בכתב קאנג'י: 神) הם ישויות על־טבעיות במיתולוגיה היפנית. המילה מתורגמת לעיתים כ"אל" או "אלוהות", אך משמעותה רחבה יותר: קאמי יכולה להיות ישות אנושית, רוח, כוח טבע או נשמת המת. כשמדברים על קאמי יש לפעמים בלבול אם מדובר ביחיד או ברבים, ולכן משתמשים לעתים במילה "קאמיגאמי" לצורת רבים. גם המגדר אינו מובנה במילה; קיימת מאוחר יותר המילה "מֶגאמי" לציון קאמי נקבי.

קאמי מקושרים לטבע ולמקום, ומתגוררים בעולם אחר שנקרא "שינקאי" (עולם הקאמי). לפי מוטורי נורינאגה, קאמי היא כל תופעה שמעוררת יראה, כלומר תחושת פחד והערצה, בין אם היא נראית טובה ובין אם רעה. לכן מפגשים עם טבע מרשים, כמו פסגות הרים ומפלים, הם דרך לאפשר מפגש עם הקאמי. דרך דתית זו נקראת kannagara no michi ("דרך הקאמי").


הקאמי הם מרכז הפולחן בשינטו, דת שמבוססת על אמונות אנימיסטיות עתיקות. טבעם של הקאמי רחב: הם יכולים להיות אלמנטים של צמיחה ופוריות, כוחות טבע כמו רעמים ורוחות, עצים, הרים, נהרות ובעלי חיים. רבים מהם הם גם רוחות אבות קדומים, כולל קיסרי יפן ומשפחות חשובות.

יש קאמי שהוגדרו כישויות אלוהיות, למשל אמטראסו, אלת השמש. אף על פי כן, קאמי כאלה אינם כל־יכולות או כל־יודעות; הם מוצגים לפעמים עם תכונות אנושיות ופגמים, בדומה לאלים במיתולוגיות אחרות.

בשינטו קיימת גם מגמת פולחן מתים: נפטרים משפחתיים יכולים לקבל מעמד של קאמי. נהוג להעמיד מזבח ביתי לפנים, להניח מנחות כגון אורז ולחגוג באופן ציבורי פסטיבלים כמו אובון. גם קיסרים שקיבלו מעמד קדוש לאחר מותם זכו למקדשים ומנחות, כמו הקיסר מוצוהיטו שנקרא כיום "מייג'י". חלק מהאמונה מדגישה כי הקאמי יכולים להעניק ברכות או להטיל קללות, ולכן מאמיני השינטו שואפים לפייס אותם ולשמור על לב טהור (מאגוקורו).

בשנת 1946 פרסם קיסר יפן הירוהיטו את "נינגן סֶנגֶן" ("הצהרת אנושיות"), שבה הוא ויתר רשמית על מעמדו כאל גלוי.


כדי לקרב את הקאמי אל מקום משכן נערכים טקסים מורכבים. כהנים בשינטו לומדים טקסים אלה לעתים שנים רבות, ותפקיד הכהן הוא לשמור על הקשר בין עולם הרוחות לעולם החיים. בתפקידים אלה היו גם "מיקו", נערות או כהנות צעירות שלבשו קימונו לבן, וגם כהנות נשיות אחרות. הכהנים לא חיו סגפניים בדרך כלל, ולעתים היו נשואים.

דוגמאות לטקסים: טקסי ראש השנה הכוללים ניקוי הבית וברכות משפחתיות; צלצול פעמון או גונג פעמים רבות לצורך הסרת תשוקות; וטקסים אישיים לילדים בגיל 3 ו־5. רבים מהטקסים נועדו לפייס את הקאמי ולקבל את ברכתם.


אמטראסו, אלת השמש, היא דוגמה חשובה לקאמי שנחשבת גם לאלת־מירכתי במסורת היפנית.


אבות קדומים, גיבורים ומלכים יכולים לקבל מעמד של קאמי לאחר מותם. דוגמה מוכרת היא הקיסר מוצוהיטו, המכונה כיום "מייג'י".

'''קאמי''' (כתיב יפני: 神) הם ישויות מיוחדות במיתולוגיה היפנית. קאמי זה יכול להיות: רוח, כוח של הטבע, עצם חשוב או נשמה של אדם שנפטר. לפעמים קוראים להם "אלים" אבל זה לא תמיד מדויק.


בשינטו, דת יפנית ישנה, אנשים דיברו עם הקאמי כדי לקבל ברכה. קאמי קשורים לטבע: הרים, עצים, נהרות ואפילו בעלי חיים. יש גם קאמי שהיה בני אדם גדולים כשהיו בחיים.

אחת הקאמי המפורסמות היא אמטראסו, אלת השמש. אף על פי שהיא חזקה, יש לה תכונות אנושיות.

אנשים מתפללים בבית או במקדש. למשפחות יש לפעמים מזבח קטן בבית עם אוכל פשוט. יש גם חג שנקרא אובון לזכר המתים.


כדי לקרב את הקאמי עושים טקסים מיוחדים. הכוהנים לומדים את הטקסים שנים רבות. יש גם "מיקו", נערות שעוזרות בטקסים ולבושן לבן. טקסים ידועים הם חגיגות השנה החדשה וטקסים לילדים בגיל 3 ו־5.

חלק מהקיסרים היפנים קיבלו מעמד קדוש אחרי מותם. בשנות ה־40 של המאה ה־20 קיסר יפן הודיע שהוא לא אל אמיתי.


אמטראסו, אלת השמש.


אנשים חשובים בהיסטוריה הצטרפו לקאמי אחרי מותם. דוגמה היא הקיסר שנקרא כיום "מייג'י".