קבצנות

קבצנות או פשיטת יד היא עיסוק שבו אדם מבקש כסף או שווה כסף מאנשים זרים. התופעה נפוצה בערים גדולות.

קבצנים מנסים לעורר רחמים בעזרת מראה (בגדים קרועים, זקן ארוך), הצגת מומים, דיבור חלש או תנוחות כמו כריעה. הם עשויים להציג שלט או לספר סיפור על בעיות משפחתיות, צורך במכשיר רפואי, נסיעה או טיפול. יש מי שמציע שירותים קטנים, כמו ניקוי שמשת רכב, בתקווה שיעניקו להם נדבה. עוברים רבים מעדיפים לתת מזון או שתייה במקום כסף.

קבצנים פועלים במקומות הומי אדם שבהם הקהל תקוע או ממתין, לדוגמה רמזורים, תחנות רכבת, קניונים וכספומטים. גם אתרים קדושים ובתי קברות נבחרים לפעמים. במדינות מוסלמיות יש יותר קבצנים בימי שישי ובחודש הרמדאן (חודש הצום).

לפעמים הקבצנות הופכת לתוקפנית: קבצן עלול לאיים, להטריד או לכפות על אנשים לתת.

חלק מהקבצנים מתחזים. סקר בסעודיה העריך כי כ־30% מהקבצנים הם מתחזים. דווחים אחרים מייעדים שיעורים גבוהים יותר, ומחקר בסין מצא של־63% מהקבצנים זו הייתה הדרך לבחור בעיסוק.

מדינות רבות מתנגדות לקבצנות מחשש שכסף לא מגיע לנזקקים, וגם מחשש לפגיעה בתיירות.

אין איסור גורף על קבצנות בישראל. עם זאת חוק העונשין אוסר לשדל קטין לעסוק בקבצנות, לאסוף נדבות במרמה, או לאסוף שווא. החוק גם אוסר קיבוץ נדבות במקום ציבורי על ידי חשיפת פצעים או בהטרדה. הקבצנות אסורה בכותל המערבי למעט קופות צדקה שהותרו, והיא אסורה גם בתחומי הכרמלית בחיפה. בתל אביב נעשה ניסיון ב־1990 לרשום קבצנים ברישיון עירוני.

באונטריו הוחק ב־1999 "חוק רחובות בטוחים" שמונע צורות קבצנות מטרידות. החוק נבחן בבית המשפט ב־2001 ונשאר בתוקף. בקולומביה הבריטית הוצא חוק דומה ב־2004.

בערים רבות בארצות־הברית קיימות הגבלות או איסורים על קבצנות ברחוב. בשיקגו יש איסור ברור, ובאורלנדו ב־2004 נקבעו כללים המחייבים היתר מהמשטרה ומגבילים קיבוץ נדבות במרכז העיר ובסמוך לכספומטים.

בלונדון אסור לקבץ נדבות במערכת הרכבת התחתית. עם זאת יש פינות שמיועדות לנגנים לאסוף נדבות.

קבצנות עברה גם לרשת. אנשים מבקשים נדבות באתרים, ברשתות חברתיות ובחדרי צ'אט. בחלק מהמקרים מבקשים הלוואות תוך הבטחה להחזיר, ובמקרים אחרים הכסף משמש להימורים.

הצדקה היא חלק מרכזי ביהדות, ולכן רבים נותנים נדבות. ההלכה מתייחסת לקבצן המכונה "עני המחזר על הפתחים" (אדם שמקבל כסף מאנשים רבים) וקובעת שלא חובה לתת לו יותר מתנה מועטה. יש לבדוק מתי אדם באמת זקוק, ובמקומות שבהם אי־אפשר לבדוק ממליצים רבנים לתת סכום קטן. לעתים קבצנים מציגים מכתב מרב כאסמכתא. המקורות המסורתיים כבר מזהירים מפני מתחזים. מועדים שבהם הקבצנות פעילה במיוחד כוללים את פורים ועשרת ימי תשובה.

קבצנות היא בקשת כסף מאנשים זרים. זה קורה בערים גדולות.

קבצנים מבקשים רחמים. הם לובשים בגדים קרועים. חלקם כורעים על ברכיהם. אחרים מציגים שלט עם סיפור.

לפעמים נותנים לקבצן אוכל במקום כסף.
הם נמצאים בשטחים הומי אדם: ברמזורים, בתחנות רכבת, בקניונים או ליד כספומט.
באתרים קדושים אנשים מתקשים לסרב.

יש גם קבצנות תוקפנית. זה אומר שאדם לוחץ או מאיים כדי לקבל כסף.

חלק מהקבצנים אינם אמיתיים. הם משקרים כדי לקבל כסף.

במדינות שונות אוסרים על צורות מסוימות של קבצנות. לדוגמה: באונטריו בקנדה חוקק חוק ב־1999 נגד קבצנות מטרידה. בערים בארצות־הברית יש איסורים ברחובות.

בישראל אין איסור כללי על קבצנות. אבל אסור לשדל ילדים לעסוק בכך. אסור גם לאסוף כסף במרמה או להטריד אנשים. בקבצנות בכותל יש הגבלות, ורק קופות צדקה מסודרות מותרות.

יש גם קבצנות ברשת. אנשים מבקשים כסף דרך אתרים או בצ'אטים.

יהדות מדגישה לתת צדקה. יש לבדוק אם האדם באמת זקוק. אם לא בטוחים, עדיף לתת סכום קטן. יש זמנים שבהם אנשים נותנים יותר, כמו בפורים.