קהילת המודיעין הישראלית

קהילת המודיעין הישראלית כוללת ארגונים שמבצעים איסוף ומחקר מידע חשוב למדינה. כיום הקהילה מונה עשרה ארגונים, המשתייכים למשרדי ממשלה שונים. הם עוסקים במודיעין צבאי, בריגול ובתכנון צבאי.

הארגונים שייכים בעיקר למשרד ראש הממשלה, משרד הביטחון, משרד החוץ, משטרת ישראל ומשרד המשפטים. בעבר נכללו בקהילה גם גופים נוספים.

הפיקוח נעשה על ידי ועדת המשנה למודיעין ולשירותים החשאיים של ועדת החוץ והביטחון בכנסת. הוועדה מקבלת דיווחים שוטפים מבכירי הקהילה. היא מונה עד שישה חברים וראשה הוא יו"ר ועדת החוץ והביטחון. הדיונים מתנהלים בסוד. פרוטוקולי הדיונים אינם מתפרסמים. דיווחים על פעולות הוועדה דורשים אישור הצנזורה הצבאית.

ועדת ראשי השירותים (ור"ש) היא הפורום הבכיר של ראשי ארגוני המודיעין. חברים קבועים בוועדה: ראש אמ"ן, ראש השב"כ וראש המוסד. ראש המטה לביטחון לאומי משתתף גם כן. ראשי גופים אחרים מוזמנים לפי הצורך. הוועדה אינה מחייבת ואין לה מנגנון הכרעה במחלוקות. יו"ר הוועדה הוא ראש המוסד.

בחינה של המבנה והחלוקה בין הגופים חזרה ושוב נדרשה לאורך השנים. בדרך כלל החלוקה מבוססת על שיקולים גאוגרפיים, אך יש קווי השקה וחפיפה בין הארגונים. בעבר התיאום היה לוקה בחסר, אך בשנים האחרונות חל שיפור בתיאום ובשיתוף המידע. נותרו נושאיים שנויים במחלוקת לגבי גבולות האחריות. ראשי השירותים מנסים לגבש הסכמות במסמך המכונה "המגנא כרטא", ועדת המשנה למודיעין עוקבת ומבדקת מהלכים אלה.

אמ"ן (אגף המודיעין של צה"ל) לקח על עצמו גם מטלות שאינן מקובלות כמודיעין צבאי במדינות אחרות. דוגמה לכך היא מחקר מדיני והובלת מודיעין אותות (סיגינט, איסוף מידע באמצעות האזנה לאותות ותקשורת). בתחילת דרכה התבססה המדינה על צה"ל כארגון חזק שמסוגל לבצע משימות לאומיות.

קהילת המודיעין עסקה גם בצלת יהודים והעלאתם לישראל. המוסד וארגונים כמו "נתיב" פעלו במשימות אלה. עם הזמן הוטלה המשימה על המוסד.

ועדות חקירה, כולל זו לאחר מלחמת עיראק, המליצו לשקול רפורמה. ההמלצה קראה על מספר גופים עצמאים, שלושה או ארבעה, ותכלול גם את המועצה לביטחון לאומי. הוועדה המליצה לשקול הקמת רשות סיגינטית נפרדת והעברתה של פעילות מדינית-אסטרטגית מסוימת לגורם אזרחי.

לשכת הקשר המדעי במשרד הביטחון נחשבה כחלק מהקהילה עד מעצרו של ג'ונתן פולארד בארה"ב. המקרה נחשב חריגה מהמדיניות שלא מבצעים ריגול בארה"ב.

עם פרוץ המגפה נרתמה הקהילה לסייע במידע על המגפה. הסיוע כלל השגת מידע, ניסיון לקטוע שרשראות הדבקה, והשגתה ופיתוח של ציוד למבדקים וטיפולים. הקהילה גם עבדה על שיפור בקרה וניתוח של נתוני החולים. מעורבות זו, שכללה ניטור ומעקב, עוררה ויכוח ציבורי על מעורבות המודיעין בתחומי פנים אזרחיים.

קהילת המודיעין בישראל כוללת עשר יחידות שעוזרות למדינה לאסוף מידע חשוב.

הגופים קשורים למשרדים כמו ראש הממשלה, הביטחון, החוץ והמשטרה.

יש ועדה בכנסת שמפקחת על עבודת המודיעין. הוועדה יכולה להיות עד שישה חברים. היא נפגשת בסוד. הדוחות שלה לא מתפרסמים בלי אישור הצנזורה.

יש פגישה קבועה של ראשי השירותים. אלה הם ראש אמ"ן, ראש השב"כ וראש המוסד. אמ"ן הוא המודיעין של צה"ל. השב"כ הוא שירות הביטחון הפנים. המוסד עוסק במודיעין מחוץ למדינה. ראש המוסד הוא יושב ראש הוועדה. הוועדה עוזרת לתאם, אבל היא לא פוסק במחלוקות.

לפעמים יש חפיפות בין הגופים. זה אומר שהם עובדים על דברים דומים. בשנים האחרונות התיאום השתפר. עדיין יש נושאים לא ברורים. יש מסמך בשם "המגנא כרטא" שמנסה לעזור להסכמה.

אמ"ן עשה גם משימות שאינן צבאיות, כמו מחקר מדיני ואיסוף אותות. איסוף אותות פירושו להאזין לתקשורת כדי להבין מה קורה.

קהילת המודיעין סייעה גם להצלת יהודים והעלאתם לישראל. המוסד וארגונים כמו "נתיב" עבדו בזה.

לאחר בדיקות הוצע לשנות את המבנה. המליצו על שלושה או ארבעה ארגונים עצמאיים. הוצע גם לבדוק הקמת רשות לאיסוף אותות.

לשכת הקשר המדעי הייתה חלק מקהילת המודיעין עד מעצרו של ג'ונתן פולארד. זה נחשב חריג.

בזמן הקורונה המודיעין עזר להשיג מידע. הוא גם סייע בעזרה רפואית ובציוד. מעקב אחרי נתונים עורר דיון בציבור על פרטיות.