קודי הדיווח הם שמות קוד שנתנו לנשק ולכלי טיס של ברית המועצות ושל סין. המטרה הייתה להקל על העברת מידע בין יחידות נאט"ו, שחייליהן דיברו שפות שונות, ולזהות ציוד שלעיתים שמו המקורי היה לא ידוע.
בחירת השמות נוהלה על ידי רשימות של צבאות נאט"ו. את המשימה לבחור שמות ניהל ה-Air Standardization Coordinating Committee (ASCC), ועדה לתיאום תקנים בחילות האוויר, שבה היו מדינות כמו ארצות הברית, בריטניה, קנדה, אוסטרליה וניו זילנד.
האות הראשונה בשם נתנה רמז על סוג השימוש בציוד. למשל, מטוסים עם מנוע בוכנה (מנוע שעם בוכנות) קיבלו שמות בעלי הברה אחת, ואילו מטוסים עם מנוע סילון (מנוע דחף מהיר) קיבלו שמות בעלי שתי הברות.
משרד ההגנה האמריקאי הרחיב את הרשימה. מערכות טילים משוגרות מספינות וקיעור־תת־מימי קיבלו לעתים את אותו שם כמו המערכות הקרקעיות, אך עם סיומת שונה (SA-N לעומת SA). כאשר לא הייתה מערכת קרקעית מקבילה, נוצר שם חדש.
בברית המועצות לא נבחרו שמות עממיים רשמיים לכלי הטיס, וחיילים סובייטים בדרך כלל לא השתמשו בקודי נאט"ו. נאט"ו נזקקה למאות שמות, וחלקם היו לא מחמיאים או נושאים משמעויות כפולות. במקרים נדירים, כמו פולקרום (Fulcrum) ודובי (Bear), השמות אף אומצו בשימוש ברוסיה.
קודי דיווח הם שמות קצרים לציוד צבאי של רוסיה וסין. המטרה הייתה להקל על דיבור בין חיילים ממדינות שונות.
קבוצה של מדינות, כמו ארצות הברית ובריטניה, בחרה את השמות. הקבוצה נקראה ASCC. ועדה זו עזרה להחליט על השמות.
האות הראשונה בשם עזרה לדעת למה הציוד מיועד. מטוסים עם מנוע בוכנה (מנוע ישן עם בוכנות) קיבלו שם של הברה אחת. מטוסים עם מנוע סילון (מנוע חזק) קיבלו שתי הברות.
ארצות הברית הוסיפה שמות ורשמה גם סיומות למערכות ימיות. הסובייטים לא השתמשו בשמות נאט"ו בדרך כלל. חלק מהשמות היו מבדחים. מעט שמות, כמו פולקרום (Fulcrum) ודובי (Bear), גם אהבו ברוסיה.
תגובות גולשים