קודיפיקציה

קודיפיקציה היא יצירת קודקס, איסוף ועריכה של חוקים קיימים למערכת מסודרת. זהו תהליך שבו ממקדים ומסדרים חוקים כדי להתאים אותם לזמן ולמצב הנוכחי.

המשנה היא הניסיון הראשון לקודיפיקציה ביהדות. המשנה כונסה כדי לארגן את החוקים שבכתב ואת המסורת שבעל־פה, יחד עם פרשנויות ופסקי-הלכה של החכמים עד לזמנה. היא מקיפה את תחומי ההלכה ומארגנת אותם לנושאים.

לאחר המשנה נכתב התלמוד. התלמוד מוסיף דיונים, פסיקות וסיפורים, אך שפתו מסובכת ולעתים קשה לשימוש יומיומי כספר עזר.

בתקופת הגאונים (המאה ה-10) נוצרו ניסיונות למסד הלכה. רס"ג היה מבין הראשונים שכתבו על כך. במאה ה-12 רמב"ם (משה בן מימון) חיבר את משנה תורה, קובץ מסודר ותמציתי של ההלכות הרלוונטיות לזמנו. במאה ה-16 רבי יוסף קארו קיבץ גישות שונות והכין את הבית יוסף. מהחיבור שלו קוצר ונוצר השולחן ערוך, שנחשב למקור מרכזי לפסיקת הלכה עד היום.

בצרפת שילוב של שיטות משפט (קנוני, רומי, מנהגי ומקומי) הסתיים בתהליך קודיפיקציה לאומי. קודקס נפוליאון נחקק ב-1804. הקודקס נכתב בפשטות ונועד להיות מובן לציבור. נפוליאון תרם להשלמת התהליך, והשפעת ההגות של מונטסקייה ניכרת בנוסח.

הגרמנים התמודדו עם ריבוי שיטות משפט בגלל החלוקה המדינית. הדיון על קודיפיקציה כלל מתנגדים ותומכים. סביגני (Savigny) טען שהמשפט צריך להתפתח באופן טבעי ולשקף תרבות מקומית. טיבו (Thibaut) קרא לאחד קודקס אזרחי מודרני, והגישה שלו גברה.

הפנדקטיסטיקה היא אסכולה משפטית מהמאה ה-19 שהתבססה על לימוד טקסטים רומיים. פירושה: ניתוח והפשטת המושגים כדי ליצור מערכת שיטתית. ווינדשהייד היו בין החוקרים שעבדו על נוסחי הקודקס הגרמני. כך נוצר ה-BGB (הקודקס האזרחי הגרמני), שנכנס לתוקף ב־1 בינואר 1900. ה-BGB מחולק לחלק כללי ולחלקים על חוזים, קניין, משפחה וירושה.

ביקורת כלפי הקודקס הגרמני עסקה בשאלה האם צריך מסגרת כללית לכל סעיף משפטי.

המשפט היווני עבר תקופות רבות: הלניסטית, רומית, ביזנטית ומוסלמית. בתקופה המודרנית השפיע Hexabiblos, ספר חוקים מהמאה ה-14, שנבנה על יסודות רומיים. במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 השפעות גרמניות שינו את פרשנות החוק היוונית והפכו אותה לפשוטה וברורה יותר.

ביוון קיימים שני גופים חשובים: בית המשפט העליון לדינים אזרחיים ופליליים, ומועצת המדינה לעניינים מנהליים. כשיש מחלוקת בין שני הגופים, מורכבים שופטים משניהם לדיון מיוחד כדי ליישב את הסתירה.

הקודקס האיטלקי הראשון הדגיש שילוב בין הגישה הפנדקטיסטית הגרמנית לבין השיטה הצרפתית. הקודקס המודרני איגד אלמנטים משתי המסורות. בנייתו נעשתה בתקופת בניטו מוסוליני, אך ללא מאפיינים פשיסטיים בחקיקה עצמה.

מדינת ישראל ירשה חוקים מתקופת המנדט הבריטי ומהמג'לה, חוקי האימפריה העות'מאנית. בחלק מהתחומים הדיור להורשה היה דל, והיה צורך בקודיפיקציה ממשית. תחומים כמו דיני עבודה והתאמת דיני העונשין עברו תהליכי חקיקה והתאמה. המג'לה בוטלה בשנת 1984. משנות ה-60 נעשו ניסיונות להכין קודקס אזרחי מודרני, כולל הצעת חוק דיני ממונות, אך היא נותרה בלתי מוחלטת.

קודיפיקציה היא סידור חוקים לקובץ אחד. קובץ כזה נקרא קודקס. הוא עושה חוקים ברורים ונוחים לקריאה.

המשנה קיבצה חוקים ישנים והסבירה אותם. המשנה היא קובץ חשוב מאוד בתורה שבעל־פה. אחריה בא התלמוד. הוא גדול ומורכב.

רמב"ם כתב את משנה תורה. זהו ספר מסודר של הלכות. רבי יוסף קארו ערך את השולחן ערוך. השולחן ערוך הוא מקור מרכזי להלכה עד היום.

בצרפת נעשה קודקס מרכזי ב-1804. קוראים לו קוד נפוליאון. הוא כתוב בפשטות ונועד לשימוש הציבור.

בגרמניה רצו קודקס אחיד. היו ויכוחים בין סביגני למי שחשב שצריך קודקס. בסוף נכתבו טיוטות וב-1900 נכנסו לחוקי המדינה ה-BGB, הקודקס האזרחי הגרמני.

יוון השתמשה בספרים ישנים כמו Hexabiblos. אחר כך השפעות גרמניות עשו את החוק ברור יותר. באיטליה שילבו רעיונות גרמניים וצרפתיים.

ישראל קיבלה חוקים מהמנדט הבריטי ומהמג'לה, חוקי האימפריה העות'מאנית. חלק מהחוקים שונו בהדרגה. המג'לה בוטלה ב-1984. היו ניסיונות להכין קודקס אזרחי מודרני, אך הם לא הושלמו.