קומפוזיציה היא היחסים בין אובייקטים למסגרת היצירה, ובין האובייקטים זה לזה. המטרה שלה היא לכוון את עין המתבונן אל מוקדים מרכזיים ביצירה. קווים ישרים, אלכסוניים או גליים יכולים להוביל את המבט וליצור תחושת תנועה.
באמנות דו־ממדית (ציור, צילום) הקומפוזיציה נוצרת על ידי קווים, צורות, דימויים וצבע. גם הרקע חשוב; הוא יכול להשלים את הנושא או להפריע לו. יש יצירות שבהן הקומפוזיציה חורגת מגבולות המסגרת.
בתלת־ממד (פיסול, אדריכלות) אין מסגרת פיזית, אך יש מרחב. יחסי האובייקטים לנפח ולחללים שביניהם מגדירים את הקומפוזיציה. באדריכלות החללים עצמם הם חלק מהשימוש של בני האדם.
במחול ובתיאטרון המסגרת היא הבמה. השחקנים והמבצעים הם המרכיב העיקרי בקומפוזיציה, ולכן היא משתנה במהלך המופע. תפאורה יוצרת לעיתים מסגרות פנימיות שממקדות את המבט.
סרט מורכב מפריימים (תמונות) שמתחלפים במהירות. לכן קומפוזיציה חלה גם על פריים בודד וגם על השוט, רצף הפריימים. יש שוט פתוח, שבו הקומפוזיציה מרמזת המשך מחוץ למסגרת, ויש שוט סגור, שבו כל האלמנטים מסודרים בתוך המסגרת.
בעיבוד לאחר הצילום (פוסט־פרודקשן) ניתן להוסיף אלמנטים בעזרת קומפוזיטינג. קומפוזיטינג הוא חיבור של קטעים שונים לתמונה אחת, כולל התאמת צבעים. דוגמה: שילוב תמונות של מדבר, מטוס וציפורים בתמונה אחת.
במוזיקה הקומפוזיציה היא הדרך לסדר תווים בזמן. המילה מתייחסת גם לפעולת ההלחנה עצמה.
מקובל לחלק את התמונה ל: נושא (האלמנט החשוב ביותר), נשוא (אלמנט משלים או מתחרה) ורקע (מה שמאחורי הנושא). יש לשמור שהנשוא לא יגנוב את תשומת הלב מהנושא.
כיוונון האוריינטציה של האובייקט משפיע על התחושה: פנייה למרכז יכולה ליצור תחושת כניסה לסצנה. פנייה החוצה מרגישה כמו התרחקות. פנייה אל הצופה אינה מצביעה על כניסה או יציאה. אובייקט בכיוון אלכסוני יוצר תחושת תנועה.
חלוקת המסגרת לרשת של תשעה מרובעים משמשת כנקודת התחלה. יש שתי חלוקות מקובלות: יחס הזהב (1:1.618) וחוק השלישים (חלוקה לשלישים). מפגשי הקווים יוצרים ארבעה מוקדים שבהם כדאי להציב אלמנטים כדי לקבל קומפוזיציה נעימה לעין.
אובייקטים בתוך היצירה יכולים ליצור מסגרת פנימית, מלאה או חלקית. מסגור כזה מרכז את המבט ומוסיף עומק לתמונה.
קומפוזיציה סימטרית, שני חלקים זהים, לדוגמה מקדשים עתיקים.
קומפוזיציה מאוזנת, איזון צבעוני או צורני, כציורי מונדריאן.
קומפוזיציה פתוחה, אלמנטים פונים החוצה ולעיתים חורגים מהמסגרת.
קומפוזיציה סגורה, כל האלמנטים פונים למרכז.
קומפוזיציה דינאמית, שימוש בקווים אלכסוניים ליצירת תנועה.
קומפוזיציה מרכזית, מוקד במרכז; תחושה פורמלית.
קומפוזיציה פירמידלית, מוקד במרכז האופקי ובשליש העליון של התמונה.
דוגמאות מוכרות: מקדש הפייסטוס, סימטריה; פיסארו, פתוחה; דלקרואה, דינאמית; המונה ליזה, פירמידלית.
קומפוזיציה היא הדרך לסדר דברים בתמונה כדי שהעין תדע מה לראות ראשון. המילה אומרת "מיקום ביחד".
בתמונות וציורים יש קווים, צורות וצבעים. גם מה שמאחורי הנושא חשוב. ברישום תלת־ממדי יש מקום סביב הפסל שנקרא מרחב.
על הבמה השחקנים והתפאורה מסדרים את המבט. ההרכבים משתנים במהלך המופע.
בסרט כל תמונה קטנה נקראת פריים. קומפוזיציה חשובה גם לפריים וגם לשוט. שוט פתוח מרגיש שיש עוד מחוץ למסגרת. שוט סגור מרגיש שהכול בפנים.
בעיבוד הסרט אפשר לחבר תמונות ביחד. זה עושה אדם בשם קומפוזיטור. הוא מחבר חלקים ועושה אותם דומים בצבע.
במוזיקה קומפוזיציה היא איך מסדרים תווים בזמן.
מפרידים את התמונה ל: נושא (החלק הכי חשוב), נשוא (משלים), ורקע (מאחורי הכל). הרקע יכול להפוך תמונה טובה לטובה יותר.
יש שיטה לחלק את המסגרת לתשעה ריבועים שווים. קוראים לזה חוק השלישים. נקודות ההצטלבות עוזרות להניח את הנושא במקום נכון.
לפעמים בתוך התמונה יש מסגרת נוספת, כמו חלון בתוך ציור. זה ממקד את המבט ויוצר עומק.
סימטרית, שני צדדים דומים.
פתוחה, דברים פונים החוצה או חוצים את המסגרת.
סגורה, כל הדברים פונים למרכז.
דינאמית, יש תחושת תנועה בגלל זוויות וקווים.
פירמידלית, המוקד נמצא מעל במרכז.
דוגמאות ידועות: המקדש של הֶפַייסְטוֹס, סימטריה. המונה ליזה, פירמידלית.
תגובות גולשים