קומראן (בערבית: חִ'רְבַּת קמְרָאן) הוא אתר ארכאולוגי על החוף הצפון‑מערבי של ים המלח, ליד שפך נחל קומראן. לידו נמצאו מערות קומראן שבהן התגלו מגילות מדבר יהודה, כתבי יד עתיקים שהוסתרו במערות.
הגילוי הראשוני בוצע ב־1946 על ידי נער בדואי, מוחמד א־דיב, שגילה כד חרס (כלי חרס) עם מגילות. אחר כך נמצאו בסביבת האתר בסך הכל כ‑929 כתבי יד. בעקבות הגילויים נערכו חפירות ארכיאולוגיות גדולות בשנים 1952, 1956 בראשות רולאן דה‑ו!ו, ובשנים מאוחרות יותר עבד הארכאולוג חנן אשל אף הוא באתר.
האתר מכיל שרידים של יישוב שנבנה לפי הערכות בין 150 ל‑130 לפני הספירה. נמצא בו מכלול מבנים ששימש פעילויות קהילתיות: תפילה, לימוד, סעודות ומשימות מלאכה. גם נתגלו מקוואות (בריכות טהרה), בית קברות עם עד כ‑1,200 קברים, חדר סקריפטוריום (חדר כתיבה והעתקת כתבים), וכלים רבים כולל 561 שקלי כסף.
בשנת 1993 נמצאו כ־100,000 גלעיני תמרים ליד גת, שהשתמשו בהם להכנת יין ודבש.
בסמוך ליישוב נמצאו 11 מערות שבהן נחשפו רוב כתבי היד. בקירות כמה מהמערות חצובים מדפים, מה שמחזק את ההשערה שהן שימשו כמחסנים או ספריות קבועות לקהילה. במערה השלישית התגלתה ב־1952 מגילת הנחושת, ובמערה הרביעית נמצאו אלפי קטעים של מגילות ממאות ספרים.
חלק מהמגילות מוצגות היום בהיכל הספר של מוזיאון ישראל בירושלים. רשימות המגילות כוללות בין השאר את מגילת המקדש, מגילת התהילים הגדולה ומגילות נוספות בשפות ובכתב שונים.
מרבית החוקרים מזהים את הממצא עם קהילה יהודית שחיה במקום. לפי ההשערה המקובלת הקהילה היוותה כת דתית בת שיוצאה לכ‑200 גברים, שחיו לפי חוקים של טומאה וטהרה ושמרו על סדר יום קבוע. הם עוסקו בחקלאות למחיה וחיו בצניעות. תוכן המגילות חושף אמונה, מנהגים וחוקים קהילתיים.
בעוד שחוקרים רבים ראו בקומראן את מקום מגוריהם של האיסיים, קבוצת נזירים יהודית שמוזכרת אצל יוסף בן מתתיהו ואחרים, חוקרים אחרים, בהם משה גושן‑גוטשטיין ורחל אליאור, הציעו קשר חזק יותר לכהנים מבית צדוק (הצדוקים). לפי גישות אלו כתבי היד נכתבו או נשמרו על ידי כהנים ונביאים, והם מדברים על פולחן, על סדרי שנים ולוח שנה שמבוסס על 364 ימים.
יש גם דעות שחלופות שאינן מקשרות את המקום לכת דתית: חלק מהחוקרים טוענים שזהו בית אחוזה רומאית או מבצר לחיילים רומאיים, וכן הוצעו רעיונות של תחנת דרכים חשמונאית או מקום מפלט לכוהנים צדוקים.
לסיכום, קומראן ומערותיו מספקים עדות חשובה לחיי דת, כתיבה ושמירת כתבים בתקופת בית שני, והם מרכזיים במחקר של מגילות מדבר יהודה ושל קהילות יהודיות קדומות.
קומראן נמצא ליד ים המלח. זה אתר עתיק שבו חיו אנשים לפני אלפי שנים. לידו יש מערות שבהן נמצאו מגילות (מגלות נייר עתיקות).
מגילות אלה גילו ב־1946 נער בדואי בשם מוחמד א־דיב. הוא מצא כד חרס (כלי שבור) עם מגילות בפנים. אחר כך מצאו עוד הרבה מגילות במערות.
באתר נמצאו גם שרידים של בתים, מקוואות (בריכות טהרה), בית קברות וחדרים לכתיבה. בחפירות מצאו כלים וכסף.
יש שם 11 מערות עם כתבי יד. בקירות המערות חצובים מדפים. זה נראה כמו ספרייה שבה שמרו ספרים. במערה אחת גילו את "מגילת הנחושת".
רוב המגילות נמצאו במוזיאון בישראל בירושלים.
נראה שגרה שם קבוצה דתית של כ־200 גברים. הם שמרו חוקי טהרה ועבדו בחקלאות פשוטה. המגילות מספרות על החוקים והאמונות שלהם.
חלק מהחוקרים אומרים שהקבוצה הייתה איסיים (נזירים יהודיים). אחרים אומרים שזו קבוצת כוהנים (אנשים ששירתו במקדש) מבית צדוק.
גם הוצעו רעיונות אחרים. למשל שאולי זה היה בית עשיר או מבצר לחיילים.
קומראן חשוב כי שם שמרו וקיבלו כתבי קודש ישנים.
תגובות גולשים