קונאטוס

הקונאטוס (conatus) הוא מושג מרכזי אצל ברוך שפינוזה. הכוונה היא לשאיפה של כל יצור להתמיד בקיומו ולהגביר את עוצמתו.

בשפינוזה הקונאטוס הוא עיקרון הקיום. בספר האתיקה הוא מוצג ככוח שממנו נגזרים שאר הרגשות, המוטיבציות וההתנהגויות. כל מה שקורה בנפש נובע, לפי שפינוזה, מהרצון הזה לשמר ולהגביר את העצמי.

הוגים רבים ראו ברעיון זה בסיס לכל הדחפים והיצרים. המושג שימש בסיס לניתוח של הנפש וההתנהגות גם בפילוסופיה ובמדעים השונים.

מושג הקונאטוס דומה מאוד ל"רצון לעוצמה" של פרידריך ניטשה. שניהם רואים בכוח פנימי את המקור לרצונות. ההבדל המרכזי שנדון במקורות הוא הדגש: שפינוזה מדגיש שימור עצמי, בעוד שניטשה מדגיש הרחבת עוצמה והתפשטות.

זיגמונד פרויד הושפע מרעיונות שכאלה. אצל פרויד ההנעה הקרובה לקונאטוס נקראת ליבידו (כוח דוחף של הנאה). פרויד הפחית את הקשר הזה לעיקרון העונג, במיוחד למין, ובפיתוח מאוחר יותר הבחין גם ב"טאנאטוס", דחף פוגע שמעורר כוחות של פירוק והרס, הנגדי לקונאטוס.

חוק האינרציה (תנועה שממשיכה ללא כוח חיצוני) מזכיר את רעיון ההתמדה. אצל גלילאו מדובר בפסיביות של המצבים, בעוד שהקונאטוס אצל שפינוזה הוא כוח פעיל שנלחם בכוחות חיצוניים כדי לשמר את הקיום.

מדענים מודרניים כמו אנטוניו דמסיו השתמשו ברעיון באופן חדש. באורגניזמים קיימת מערכת בקרה עצמית שמסייעת לשימור החיים. מצב זה נקרא הומאוסטזיס (מאזן פנימי). המערכת פעילה: היא מסלקת גורמים מזיקים ומשנה חומרים שהגיעו אל הגוף כדי להפיק מהם תועלת.

הקונאטוס (conatus) הוא רעיון אצל הפילוסוף ברוך שפינוזה. זה אומר שכל יצור רוצה להמשיך להיות בחיים. הוא גם רוצה להיות חזק יותר.

שפינוזה אמר שזה הכוח הבסיסי שמניע רגשות ומחשבות. הכל נובע ממנו, לפי שפינוזה.

הוגים אחרים ראו רעיון דומה. הם חשבו שיש כוח אחד שמניע את כל הדחפים.

הפילוסוף ניטשה דיבר על "רצון לעוצמה". זה דומה לקונאטוס כי שניהם מדברים על כוח פנימי שרוצה לגדול.

פרויד קרא לכוח דומה זה ליבידו (ליבידו = דחף שמביא להנאה). בהמשך פרויד דיבר גם על דחף שמביא לפירוק. זה נחשב לניגוד לקונאטוס.

בחוק האינרציה גופים שואפים להישאר כפי שהם. גלילאו כתב על כך. בגופנו יש גם מערכת שמאזנת אותו. קוראים לזה הומאוסטזיס (הומאוסטזיס = מצב איזון). היא עוזרת להסיר דברים רעים ולהשתמש בדברים טובים.