קונסטנטין סטניסלבסקי

קונסטנטין סרגייוויץ' סטניסלבסקי (שמו בלידה אלקסייב; 1863, 1938) היה שחקן ובמאי רוסי שיצר את שיטת סטניסלבסקי, שיטה למשחק ריאליסטי שמבקשת שהשחקן יחיה את הדמות באופן משכנע.

נולד במוסקבה במשפחת סוחרים. משנת 1877 עבד בעסק המשפחתי ובמקביל החל לשחק. במשך השנים התבלט כשחקן ובמאי, ותשומת לבו לפרטים התבטאה הן בבימוי והן בעיצוב תפאורה.

ב־1898 הקים יחד עם ולדימיר נמירוביץ'-דנצ'נקו את תיאטרון האמנות של מוסקבה. התיאטרון הפך במהרה לאחד החשובים בעיר.

השיטה של סטניסלבסקי מבוססת על הבנה עמוקה של הנסיבות בהן פועלת הדמות. רעיון מרכזי הוא שהשחקן יתנהג כאילו הנסיבות הן שלו. כדי לעשות זאת פיתח שתי טכניקות עיקריות: זיכרון רגשי, זיכרון חוויות אישיות, שבו השחקן נזכר איך הרגיש ופעל בעבר; ודמיון פעיל ("magic if"), להעמיד את עצמך בשאלה "אם זה היה קורה לי, מה הייתי עושה?".

בשנותיו האחרונות שינה את הגישה, והפנה את הדגש מרגש ישיר לעבודה שיטתית על עולם הדימויים והמעשים של הדמות. את זה כינה "שיטת הפעולות הפיזיות", עבודה על פעולות חיצוניות שמולידות תחושות.

השיטה אומצה ברחבי העולם. בין הממשיכים הבולטים: לי סטרסברג בארצות־הברית ומייקל צ'כוב, וכן תלמידים כמו מריה קנבל ואנטולי וסילייב. סטניסלבסקי גם סייע לקבוצות תיאטרון אחרות, בין השאר לעמיתיו שייסדו את תיאטרון "הבימה" ב־1917, והעמיד לרשותם במאים ותמיכה מקצועית.

אפרים קישון צייר בקריצה קומית שחקן שנוקט בשיטת סטניסלבסקי עד כדי נסיון מוגזם לגלם דמות.

קונסטנטין סטניסלבסקי נולד במוסקבה ב־1863 ונפטר ב־1938. הוא היה שחקן ובמאי תיאטרון.

הוא המציא דרך משחק שנקראת על שמו. שיטה זה אומר דרך ללמוד לשחק בצורה אמינה. אמינה = שנראה אמיתי וצודק.

בשיטה שלו יש שתי דרכים חשובות. הראשונה: זיכרון רגשי, לזכור איך הרגשת במצב דומה. השנייה: דמיון פעיל ("אם זה היה קורה לי"), לדמיין מה היית עושה.

ב־1898 הקים עם ולדימיר נמירוביץ'-דנצ'נקו את תיאטרון האמנות של מוסקבה. הוא גם עזר לאנשי תיאטרון בישראל ב־1917 כשקמו וקיבלו הדרכה.

בסוף חייו שינה את השיטה. הוא שם יותר דגש על פעולות פיזיות, מעשים חיצוניים שעוזרים ליצור תחושות.

הסופר אפרים קישון כתב סאטירה על שחקן שמנסה להכין את עצמו לפי השיטה בכל מחיר. זו בדיחה על כמה העבודה יכולה להיות רצינית.