קונסטנטין פאוסטובסקי

קונסטנטין גיאורגייביץ' פאוסטובסקי (31 במאי 1892, 14 ביולי 1968) היה סופר, מחזאי ועיתונאי סובייטי. הוא היה מועמד לפרס נובל לספרות ארבע פעמים (1965, 1968).

פאוסטובסקי גדל באוקראינה, בכפר ובקייב, שם למד בגימנסיה קלאסית (תיכון עם דגש על שפות ותרבות). אביו, צאצא לקוזקים, עבד כסטטיסטיקאי (אדם שעובד עם נתונים) בחברת הרכבות ותיאר את עצמו כרומנטיקן ופרוטסטנט. אמו באה ממשפחה אינטלקטואלית פולנית.

ב-1912 התקבל לאוניברסיטת קייב למדעים מדויקים, אך עבר לפילוסופיה. ב-1914 המשיך בלימודים במוסקבה, אך מלחמת העולם הראשונה עצרה אותם. בזמן המלחמה שירת כחובש ברכבת בית-חולים (מטפל בפצועים). לאחר שמספר אחיו נהרגו בחזית חזר למוסקבה ואז נדד ברחבי רוסיה ועבד במשרות שונות, בין היתר כמלח וכפועל. סיפורו הראשון פורסם כבר ב-1911.

במלחמת האזרחים לחם בצבא האדום ובמלחמת העולם השנייה היה כתב צבאי. מסעותיו ברחבי העולם סיפקו לו חומרים לכתיבה. נודע ביצירות הומניות שפופולריות בברית המועצות ופורסמו בשפות אירופיות. בין יצירותיו הבולטות: "יצחק לויתן" (1937), "טאראס שבצ'נקו" (1939) והמחזה "בן זמננו" (1949).

בשנות ה־60 היה פעיל בעיתונות הספרותית יחד עם סופרים אחרים בכתב העת "אוקטובר" (כתב עת ספרותי). עבור פעילותו קיבל את עיטור הדגל האדום ועיטור לנין. בין 1945 ל־1963 כתב סדרת ספרים אוטוביוגרפיים בת שישה כרכים.

קונסטנטין גיאורגייביץ' פאוסטובסקי נולד במוסקבה ב-1892 ונפטר ב-1968. הוא היה סופר, מחזאי ועיתונאי.

פאוסטובסקי גדל באוקראינה ובקייב. למד בבית ספר קלאסי. אביו עבד ברכבות ואמו הייתה ממשפחה חכמה מפולין.

בשנת 1912 הלך לאוניברסיטה. המלחמה של 1914 עצרה את הלימודים. בזמן המלחמה הוא שירת כחובש (אדם שעוזר לפצועים) ברכבת בית-חולים. שני אחיו מתו במלחמה. אחרי כן נדד ברחבי רוסיה ועבד בעבודות שונות, למשל כמלח וכפועל. סיפורו הראשון יצא לאור ב-1911.

בשנים קשות היה חייל בצבא האדום ובמלחמת העולם השנייה כתב כתבות מהשדה. הנסיעות שלו נתנו לו רעיונות לסיפורים. הוא כתב סיפורים ומחזות שאנשים אהבו. דוגמאות מפורסמות: "יצחק לויתן" ו"בן זמננו". הוא קיבל פרסים חשובים, כמו עיטור הדגל האדום ועיטור לנין. בין 1945 ל-1963 כתב סדרת ספרים על חייו.