קורבן חטאת

קורבן חטאת הוא סוג קורבן שהוקרב בבית המקדש לתיקון חטאים ולעתים כחלק מן המוסף במועדים. החטאת נחשבת לחלק מקטגוריית "קדשי קדשים" (חלקים שנחשבים הכי קדושים במקדש), וייחודה הוא בעיקר במקום שבו ניתן דמה של הבהמה: לעתים על קרנות המזבח החיצון, ולעתים בתוך ההיכל ואפילו בקדש‑הקדשים (החלק הכי פנימי והמכובד במקדש).


מיני החטאות מתחלקים לפי שלושה קריטריונים עיקריים:


ההבחנה המרכזית היא לפי מקום נתינת הדם. בחטאת חיצונית נותנים את הדם על קרנות המזבח החיצוני שעומד בחצר. בחטאת פנימית נותנים את הדם בתוך ההיכל, על הפרוכת (וילון המפריד בין ההיכל לקדש‑הקדשים) ועל מזבח הזהב. מתן הדם בתוך ההיכל מסמל קדושה גבוהה וכפרה על חטאים חמורים יותר. ההבדל מורגש גם בבשר: בשר חטאת חיצונית נאכל על ידי הכהנים בתוך העזרה, ואילו בשר חטאת פנימית נשרף מחוץ לעיר.


חלוקה נוספת היא לפי בעל הקורבן: חטאת יחיד מביא אדם פרטי; חטאת ציבור מביאה כל הקהל, למשל במועדים כחלק מהמוסף.


חטאת יכולה להיות מבהמה (פר, שעיר) או מעוף. חטאת העוף נועדה לעתים לאנשים עניים או לטמאים הזקוקים לקורבן להשלמת טהרתם. חטאות העוף נכללות בקטגוריית ההן כחטאת יחיד וחיצונית, ולכן דמם ניתן רק במזבח החיצון.



(המקור מפרט מי חייבים בכך; כאן שומרים על הרעיון הכללי של חטאים שונים ונסיבות שונות להקרבה.)


הטקס כולל כמה שלבים עיקריים:

- סמיכה: בעל הקרבן מניח את ידיו על ראש הבהמה ואומר וידוי על חטאו. ("סמיכה" = הנחת ידיים על הבהמה.)
- שחיטה: החיה נשחטה בצפון העזרה לפי דיני "קדשי קדשים".
- קבלת הדם: כהן מקבל את הדם בכלי שנקרא מזרק.
- הולכת הדם: הכהן נושא את הדם אל מזבח העולה ומסתובב סביבו.
- נתינת הדם: הכהן מטבל את אצבעו ומניח דם על ארבע קרנות המזבח לפי סדר מסוים.
- שפיכת שאריות: הדם הנותר נשפך ביסוד המזבח בצד הדרומי.
- הקטרת האיברים: חלקים מסוימים של הבהמה מועלים על המזבח.
- אכילת הבשר: הכהנים אוכלים את בשר החטאת בעזרה ביום ההקרבה ובלילה שאחריו עד חצות.



(כאן גם רשומות מקרים מיוחדים, כגון חטאות של הציבור או החטאת ביום הכיפורים.)


השלבים דומים לחטאת חיצונית, אך הדם מובא להיכל ולא למזבח החיצון. נתינת הדם נעשית על הפרוכת ועל מזבח הזהב שבהיכל. ביום הכיפורים סדר ההזאות שונה ומורכב יותר: הכהן הגדול נכנס גם לקדש‑הקדשים ומזה שם את דם הפר והשעיר במקומות מיוחדים, ואז מערבב ומוזיג מן הדם על מזבח הזהב.

שארית הדם נשפכת במקום מיוחד ביסוד המזבח החיצון, והבשר של החטאת הפנימית אינו נאכל אלא נשרף מחוץ לירושלים בבית הדשן. העובדים בשרפה נחשבים טמאים יום אחד, עובדה שמדגישה שהשרפה אינה העלאת קורבן רגילה אלא השמדת שאריות.




חטאת העוף נועדה לטמאים הזקוקים לטהרה ומי שאין באפשרותו להביא בהמה. גם נזיר שנטמא יביא חטאת עוף לאחר טהרתו. לעתים חטאת העוף מלווה קורבן עולה אם אין ביכולת להביא בהמה.


הקרבת העוף שונה בפרטים: המליקה, חיתוך בעזרת ציפורן בהיקף מסוים בלי לנתק את הראש; הכהן מטיל את הדם לקרן המתאימה; כל בשר העוף נאכל על ידי כהנים, אך למזבח ניתנת רק הדם.


כמה חוקים מיוחדים לחטאת:
- אם דם חטאת ניתז על בגד שמקבל טומאה, יש לכבס אותו בתחומי העזרה כדי שהדם לא יצא מהמקדש.
- דם חטאת חיצונית שנכנס להיכל בטעות הופך לפסול ואי אפשר להשתמש בו כפי שהיה אמור.
- כלי חרס שנבשל בו בשר חטאת יש לשבור בעזרה; כלי מתכת צריך מריקה ושטיפה.


דיני החטאת מופיעים בתורה (בפרשות ויקרא ואחרי‑מות), במשנה במסכת זבחים ובכתבי הרמב"ם בספר קורבנות.

קורבן חטאת הוא קורבן שהביאו בבית המקדש כדי לכפר על חטאים.


חטאות נחלקות לפי מקום נתינת הדם, מי מביא אותן ומה סוג החיה.


בחטאת חיצונית נותנים את הדם על קרנות המזבח בחצר. בחטאת פנימית נותנים את הדם בתוך ההיכל, על הוילון ועל מזבח הזהב. חטאת פנימית היא חסרת אכילה, בשרה נשרף מחוץ לעיר.


חטאת יחיד מביא אדם אחד. חטאת ציבור מביא כל העם ביחד.


לפעמים מביאים חטאת מעוף. זה מיועד לאנשים שאין להם בהמה או שמטמאים ורוצים לטהר.


- בעל הקורבן שם ידיו על הבהמה ומודה על חטאו. (זה נקרא סמיכה.)
- שוחטים את החיה. הכהן לוקח את הדם לכלי.
- הכהן נושא את הדם אל המזבח ומניח דם על ארבע קרנותיו.
- שאר הדם נשפך במקום מיוחד.
- חלקים מהבהמה נשרפים על המזבח.
- הכהנים אוכלים את הבשר בעזרה ביום ההקרבה ובלילה הבא.


אם דם חטאת ניתז על בגד, יש לכבס אותו בתוך מתחם המקדש. כלי חרס ששימש לחטאת יש לשבור; כלי מתכת שוטפים.

החוקים האלו כתובים בתורה ובמדרש ובספרי חוקים של חז"ל.