קורבן תודה

קורבן תודה הוא קורבן נדבה, כלומר, קרבן שמביא אדם מרצונו, המוקרב בבית המקדש כהודאה לה' על ישועה שהתרחשה לו. הוא נחשב סוג של קורבן שלמים (קורבן פיוס ושיתוף), אך יש לו כמה דינים ייחודיים: הוא תמיד קורבן יחיד ולא קורבן ציבורי, ולפי המדרש לא יתבטל בעתיד.

דין קורבן תודה מופיע בתורה בפרשת צו (ויקרא ז, יב-טו). במקום אחר חוזרת התורה על הגבלת זמן אכילת התודה (ויקרא כב, כט-ל).

קורבן תודה מביאים כמעשה נדבה, אך חז"ל ציינו ארבעה מצבים נפוצים של מי שמביאו: יורדי הים (נוסעים בספינה בסכנה), הולכי מדבריות (במדבר, מקום מסוכן), חולים שנרפאו ממחלה מסוכנת, ואסירים שיצאו לחופשי.

התודה יכולה להיות מכל סוג בהמה כשרה: פרים, כבשים או עזים, זכרים ונקבות, גדולים וקטנים.
ההקרבה דומה ברובה לקרבן שלמים, אבל יש שני הבדלים מרכזיים: יחד עם הבהמה מביאים ארבעים לחמים, ארבעה מהם ניתנים לכהנים לאכילה; שאר הלחמים ובשר הבעלים נאכלים על ידי המקריב, קרוביו וחבריו. אכילת התודה מותרת רק ביום ההקרבה ובלאחריו בלילה, בעוד ששלמים נאכלים עד תום היום השני.

להלן שלבי ההקרבה בקווים כלליים:
1. סמיכה, המקריב מניח את ידיו על ראש הבהמה ומבטא דברי שבח.
2. שחיטה, נעשית במקום העזרה, כדין "קדשים קלים" (קורבנות קטנים).
3. קבלת הדם במזרק על ידי הכהן.
4. הולכת הדם אל המזבח והזרקתו בזוויות מסוימות של המזבח.
5. שפיכת שאריות הדם במקום מיוחד בפינת המזבח.
6. תנופה, המנפה משותפת של חלקי הקורבן על ידי הכהן והבעלים.
7. הקטרת אימורים, שריפת חלקים מסוימים על ראש המזבח.
8. נסכים, הבאת יין ומנחת נסכים (סולת וחומרי שמן) והנפתם על המזבח.
9. חלוקת הבשר והלחם, החזה, השוק וארבעה לחמים לכהנים; השאר נאכל על ידי המקריב והאורחים. מקום האכילה הוא בכל שטח ירושלים.

ליד הבהמה מביאים ארבעים כיכרות לחם. ארבעה לחמים (אחד מכל מין) ניתנים לכהנים. שלושת סוגי המצה הם: סולת מורבכת (בצק שעבר טיפול במים חמים), חלות מצות (בצק עם שמן), ורקיקים דקים. סוג אחד הוא חלות חמץ (לחם עם שאור). בגלל חלות החמץ אסור להקריב את התודה בפסח.

היתרונות והדינים של קורבן תודה מצטיינים בכך שהם מאלצים להזמין אנשים רבים לאכילה. כך, נס הישועה של המקריב מפורסם ברבים. גם זמן האכילה המוגבל תורם לכך שההזמנה והאירוע יהיו ברורים וציבוריים.

קורבן תודה הוא מתנה לאל על ישועה שקיבלו. זה דבר שאדם עושה מרצונו.

התורה מדברת על קורבן תודה בפרשת צו (ויקרא).

מי שמביאים: אנשים שהיו בסכנה בים, במדבר, חולים שהחלימו, או אסירים ששוחררו.

את הקורבן מקריבים בבית המקדש. המקריב שם ידיו על הבהמה (סמיכה). אחרי זה שוחטים אותה והכהן מטפל בדם ומקריב חלקים על המזבח.
יש גם ארבעים לחמים עם הקורבן. ארבעה לחמים ניתנים לכהנים. שאר הלחמים ובשר הקורבן נאכלים על ידי המקריב והחברים שלו. אוכלים את התודה ביום ההקרבה ולילה אחד אחרי.

יש שלושה סוגי מצות: סולת מורבכת, חלות מצות, ורקיקים דקים. ויש גם חלות חמץ (לחם עם שאור). בגלל שיש לחם חמץ, לא מקריבים תודה בפסח.

המטרה היא להודות ולהודיע על הנס. מביא התודה מזמין אנשים לאכילה, וכך הסיפור מתפרסם.