קטבוליזם

קטבוליזם (בעברית: ירידת חומרים או תהליך פירוק) הוא רצף של תהליכים מטבוליים שמפרקים מולקולות גדולות. תהליכים אלה כוללים פירוק וחמצון של רכיבי התזונה. מטרת התגובות הקטבוליות היא להפיק אנרגיה ולהספיק מרכיבים לתהליכים אנאבוליים (תהליכים בונים שצריכים אנרגיה).

המילה קטבוליזם נבנתה מיוונית: κάτω (kato), 'למטה' ו-βάλλειν (ballein), 'לזרוק'. כלומר, רעיון של הורדת רמת האנרגיה.

הצורה שבה מתרחש הקטבוליזם שונה בין אורגניזמים. אצל כמוהטרוטרופים (שמקבלים אנרגיה ממולקולות אורגניות) משתמשים במזון כמקור אנרגיה. אצל כמואוטוטרופים משתמשים בחומרים לא-אורגניים. אצל פוטואוטוטרופים קרינת השמש משמשת מקור אנרגיה.
בכל המקרים מעורבות תגובות חמצון-חיזור, כלומר העברת אלקטרונים מחומר תורם אל מקבל. דוגמאות לחומר תורם: מולקולות אורגניות או מים. דוגמאות למקבל: חמצן, חנקה (יוני חנקן) או גופרית.

בבעלי חיים, בתגובות אלה מעורב קומפלקס מולקולות אורגניות שמפורקות למולקולות פשוטות יותר, כגון פחמן דו-חמצני ומים.

ניתן לחלק את הרצף הנפוץ של התהליכים הקטבוליים בבעלי חיים לשלושה חלקים.

קטבוליזם (ירידת חומרים או תהליך פירוק) הוא סדרת פעולות שמפרקות חומרים גדולים לחלקים קטנים. פירוק זה משחרר אנרגיה. האנרגיה עוזרת לתאים לעבוד ולבנות דברים חדשים.

המילה באה מיוונית: kato = למטה, ballein = לזרוק. זה אומר הורדה של אנרגיה.

יש סוגים שונים אצל יצורים שונים. יש יצורים שלוקחים אנרגיה ממזון (מולקולות אורגניות). יש יצורים שמשתמשים בחומרים לא-אורגניים. יש כאלה שמשתמשים באור השמש.
בכל סוג יש העברה של אלקטרונים. אלקטרון הוא חלקיק זעיר. לעתים התורמים הם אוכל או מים. מקבלי האלקטרונים יכולים להיות חמצן או חומרים עם חנקן או גופרית.

בבעלי חיים החומרים מתפרקים עד לקבלת פחמן דו-חמצני ומים.

את רצף התהליכים הזה אפשר לחלק לשלושה חלקים.