קטטוניה

קטטוניה היא תסמונת של הפרעה בתנועה ובהתנהגות. היא עלולה להופיע כתוצאה ממחלות גופניות או נוירולוגיות, מהפרעות נפשיות קשות (כגון סכיזופרניה או הפרעות מצב רוח), משימוש בחומרים פסיכואקטיביים או בגמילה מהם. התסמינים נעים בין התנהגות נרגשת ופעילה לבין היעדר תגובה כמעט מוחלט: עצירת פעילות, קפיאת הגוף בתנוחה נוקשה וערפול חושים.

המושג הוגדר לראשונה על ידי קרל קהלבאום במאה ה-19. אמיל קרפלין קישר את הקטטוניה לסכיזופרניה, אך כיום יודעים שהיא יכולה להופיע בהפרעות ובמצבים רפואיים שונים.

ב-DSM-5 קטטוניה מוגדרת כתסמונת נלווית ולא כהפרעה עצמאית. אבחון דורש לפחות שלושה תסמינים מתוך רשימת סימפטומים מוכרת. דוגמאות מרכזיות:
- סטופור (ערפול חושים והיעדר פעילות).
- קטלפסיה (שמירה על תנוחה כנגד כוח הכבידה).
- גמישות שעווה (Waxy flexibility), נשארים בתנוחה שבה הושארו.
- אילמות, היעדר דיבור.
- נגטיביות, התנגדות או חוסר תגובה להוראות.
- מנייריזם וסטראוטיפיות, תנועות חוזרות או מוזרות.
- אקולאליה/אקופרקסיה, חזרה על מילים או תנועות של אחרים.

מצבים קטטוניים מאובחנים לעיתים קרובות בבתי חולים פסיכיאטריים. רבים מהחולים סובלים מהפרעות מצב רוח; חלק נוסף הוא חולי סכיזופרניה, כשכ-35% עלולים לפתח תסמינים קטטוניים מלאים או חלקיים. קטטוניה יכולה להופיע בכל גיל, גם בילדים ובמתבגרים.

כאשר הקטטוניה קשורה למצב רפואי, צריכים להימצא ממצאים בבדיקות המצביעים על בעיה גופנית. יש לשלול הסברים אחרים כמו דליריום או תסמונת נוירולפטית ממאירה. קטטוניה אורגנית יכולה להתרחש בגמילה מתרופות או מאלכוהול, במצבים מטבוליים כמו תסמונת הסרוטונין ועוד. מהלך הקטטוניה יכול להיות חד פעמי, מחזורי או מופיע בהתקפים בלתי צפויים. המצב עלול להיראות סוער או, לחלופין, של אדם שאינו מגיב כלל.

הטיפול כולל התאמת הטיפול במצב הרפואי או הנפשי שברקע, וטיפול בקטטוניה עצמה. מציעים לעיתים תרופות אנטי-פסיכוטיות וטיפולי נזעי חשמל (ECT), שאצל חלק מהחולים הראו הצלחה בשנים האחרונות. קטטוניה עלולה להיות מצב חירום רפואי, שכן החולה עלול להיזנח, לא לשתות או לא לאכול, ולהימצא בסכנה אם לא מטפלים בו במהירות.

קטטוניה היא מצב שבו הגוף או ההתנהגות משתנים מאוד. זה יכול לקרות בגלל מחלות, בעיה במוח, הפרעות נפשיות, סמים או גמילה מהם. לפעמים האדם נעשה מאוד פעיל וחוזר על תנועות. לפעמים הוא קופא בתנוחה לנצח כמעט ולא מגיב.

המושג הוצג לראשונה לפני הרבה שנים על ידי רופא בשם קהלבאום. מאז הבינו שקטטוניה לא תמיד קשורה למחלה אחת בלבד.

הרופאים בודקים אם יש לפחות שלושה סימנים מתוך כמה. דוגמאות פשוטות:
- קפואness (סטופור), כמעט לא זזים ולא מגיבים.
- נשארים בתנוחה מסוימת (גמישות שעווה).
- לא מדברים (אילמות).
- חיקוי של דיבור או תנועות (אקולאליה, אקופרקסיה).

המצב יכול לקרות בכל גיל, גם אצל ילדים. לעיתים הוא קשור להפרעות מצב רוח או לסכיזופרניה.

לפעמים הקטטוניה נגרמת על ידי בעיה רפואית. הרופאים עושים בדיקות כדי למצוא את הסיבה. צריך לשלול מצבים אחרים.

מטפלים קודם כל בסיבה. נותנים גם תרופות ובמקרים מסוימים טיפול בנזעי חשמל (ECT). קטטוניה יכולה להיות מסוכנת כי האדם עלול לא לשתות או לא לאכול. לכן יש לטפל בה מהר ולעזור לאדם לשמור על עצמו.