קִים אִיל-סוּנְג (15 באפריל 1912, 8 ביולי 1994) הנהיג את קוריאה הצפונית מאז הקמתה ב-1948 ועד מותו. רשמית כיהן כראש ממשלה בשנותיו הראשונות, ולאחר מכן כנשיא. כוחו העיקרי נבע מתפקידו כמזכיר הכללי של מפלגת הפועלים הקוריאנית, שהיא המפלגה הקומוניסטית של המדינה. בזוּת חוקתית הוא הוכר כ"נשיא נצחי" ויום הולדתו הוא חג לאומי. משפחת קים שולטת בקוריאה הצפונית מאז 1948.
פרטי ילדותו מעורבים באגדות ולעתים מסתמכים על דיווחים רשמיים. הוא נולד בשם קים סונג־ז'ו, והתבגר כבן למשפחה שהתנגדו לשלטון היפני. כשהיה בן שבע ברח לסין כדי להימנע מהרדיפות היפניות.
קים למד בצפון־מזרח סין, אך נעצר ונאסר בגלל פעילות מחתרתית נגד היפנים. בשנות ה־30 הצטרף ליחידות גרילה אנטי־יפניות, ובסביבות 1935 הצטרף לארגון הצבאי שפעל תחת המפלגה הקומוניסטית הסינית. בתקופה זו אימץ את השם קים איל‑סונג, על שם לוחם שנפל.
הוא נמלט לברית המועצות, אומן שם והפך לקצין בצבא האדום. כשהשיב עם הכוחות הסובייטיים לקוריאה בספטמבר 1945, קיבל מהם את ראשות מועצת העם הזמנית.
בשלהי שנות ה־40 נחלקה קוריאה לשני חלקים. ב־1948 הוקמה הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה בצפון, וקים מונה לראש הממשלה. ב־25 ביוני 1950 פרצה מלחמת קוריאה, כאשר צפון קוריאה תקפה את הדרום בניסיון לאחד את הארץ תחת שלטון קומוניסטי. מאוחר יותר נחשף כי קים יזם את המתקפה, בעוד שסין וברית המועצות אישרו אותה אחרי היסוסים.
כוחות צפון כבשו חלקים רבים בדרום, ואז כוחות האו"ם בראשות ארצות הברית התערבו וכבשו חזרה שטחים, כולל פיונגיאנג. קים נמלט זמנית לסין, וחזר עם סיוע סיני. המלחמה נמשכה עד שביתת הנשק של 27 ביולי 1953, שהותירה את החצי האי מחולק.
אחרי המלחמה קים טיהר את המפלגה מיריבים פוליטיים. הוא הנהיג שיקום באמצעות תוכניות חומש, והפך את המדינה לכלכלה מתוכננת, בנוסח סובייטי, עם תעשייה ממשלתית וחקלאות מוכרת. העדיפות ניתנה לתעשיות כבדות ונשק. המדינה שמרה על צבא גדול.
בשנות ה־50 קים נשען על ברית המועצות, אך בשנות ה־60־70 ניצב בין סין לברית המועצות והשיג לעצמו יותר עצמאות. הוא פיתח פולחן אישיות נרחב, שקרא לו "המנהיג הגדול" ומחייב סגידה ציבורית. הוא קידם מדיניות כלכלית של עצמאות בשם ג'וצ'ה (מדיניות של עצמאות כלכלית ופוליטית).
בשנת 1972 הוכרזה חוקה חדשה שקבעה את תפקיד הנשיא. קים האציל חלק מסמכויות לבנו קים ג'ונג‑איל והכין אותו כיורש רשמי. הוועידה השישית של המפלגה ב־1980 הכריזה על הבן כיורש.
הסביבה הכלכלית החיצונית הפכה קשה בשנות ה־70 וה־80. קוריאה הצפונית נשארה מבודדת כלכלית. התמיכה הסובייטית והסינית הצטמצמה, והרפורמות בסין פגעו בסחר עם פיונגיאנג. המדינה הוציאה משאבים רבים על צבא ונשק. משבר זה החריף בקיצוניות לאחר התמוטטות הגוש המזרחי, וככל שהאספקה החיצונית פסקה, הכלכלה קרסה. בשנות התשעים זה הוביל לקשיים חמורים באספקת מזון.
פיונגיאנג אף הקימה ב־1978 את מוזיאון הידידות הבין־לאומית, שבו שמורות מתנות שקיבל קים ממנהיגים זרים.
ב־8 ביולי 1994 נפטר קים ממחלה פתאומית (התקף לב). לאחר מותו הוחלף על ידי בנו קים ג'ונג‑איל. אלפי אנשים השתתפו בהלווייה, וגופתו הושמה במאוזוליאום בארמון קומסוסאן. נשיא רוסיה באותה עת, בוריס ילצין, הוציא הצהרת תנחומים וקרא להמשך ניסיונות לפתור את סוגיית הגרעין ולשפר יחסים בין הצפון לדרום.
קים נישא פעמיים. מאשתו הראשונה, קים ז'ונג סוק, נולדו שני בנים ובת; הבכור הוא קים ג'ונג‑איל. אשתו הראשונה נפטרה ב־1949 בלידת התינוק שנולד גם הוא מת. מאשתו השנייה, קים סונג אה, נולדו ארבעה ילדים. אח אחד מהילדים, קים פיונג איל, שימש כשגריר בכמה מדינות אירופאיות. יש דיווחים על ילדים נוספים שנולדו לו מנשים אחרות, אך פרטים אלה שונים במקורות.
קים אִיל-סוּנְג נולד ב-1912 ונפטר ב-1994. הוא היה המנהיג של קוריאה הצפונית מ-1948.
המדינה קראה לו "המנהיג הגדול". יום הולדתו הוא חג לאומי.
כשהיה ילד ברח לסין מפני הכיבוש היפני. בגיל צעיר הצטרף ללוחמים שנלחמו ביפנים.
הוא הוכשר בידי הסובייטים והיה קצין בצבא האדום.
בשנת 1950 פרצה מלחמה בין צפון ודרום קוריאה. קים החליט לפרוץ במתקפה כדי לאחד את הארץ.
כוחות זרים, בהובלת ארצות הברית, התערבו במלחמה. הלחימה הסתיימה ב-1953 בהסכם שביתת נשק.
אחרי המלחמה קים בנה מדינה שבה הממשלה שולטת בכלכלה. זה נקרא כלכלה מתוכננת.
הוא יצר פולחן סביבו, והאמינו שהוא מנהיג חשוב במיוחד. על פי רעיון שנקרא ג'וצ'ה, המדינה ניסתה להסתדר לבד.
קים הכין את בנו, קים ג'ונג-איל, להחליפו בהנהגה.
קים מת ב-1994 מהתקף לב פתאומי. העם השתתף בהלווייה. גופתו הונחה במאוזוליאום.
לאחר מותו בנו התמנה למנהיג.
קים נישא פעמיים. מאשתו הראשונה נולד בנו הבכור, קים ג'ונג-איל. מאשתו השנייה נולדו ארבעה ילדים.
אחד מבניו שירת כשגריר במדינות אירופה.
תגובות גולשים