קימרים הם עם עתיק, שלפי ההיסטוריון היווני הרודוטוס מקורו בחצי האי קרים ולחופי הים השחור. במאה ה-8 לפני הספירה נדדו הקימרים לאסיה הקטנה, והתעמתו עם כוחות אשוריים בראשות סרגון השני. הם התיישבו לזמן מה בסביבת ימת ואן והמשיכו להילחם באשור עד שנדחקו מערבה. שם הם נפגשו עם ממלכת לידיה והפילו מתקפות גם על יישובים יווניים סמוכים. במאה ה-7 לפני הספירה ניהלו הקימרים מערכה נוספת נגד אסרחדון, מלך אשור. פלישתם לאסיה הקטנה הייתה גורם בהתמוטטותה של ממלכת פריגיה, ובשנת 696 לפני הספירה כבשו הקימרים את בירתה. בסופו של דבר גירשם אליאטס, מלך לידיה, לקראת סוף המאה ה-7 לפני הספירה. הקימרים מופיעים גם בתעודות אשוריות, ותעודות מאוחרות יותר מהתקופה הבבלית והפרסית-אחמנית עשויות להזכיר קבוצות דומות, לרוב בשירות צבאי, כנראה סקיתים שבאו אחריהם לאזור. הרודוטוס מזכיר שהקימרים נהדפו בעזרת הסקיתים וקבוצה נודדת נוספת שפלשה לאסיה הקטנה. מבחינה תרבותית ופיזית הם התקרבו לסקיתים ולסרמטים: תיארו אותם כבעלי שיער אדמוני או חום בהיר, ועיניים כחולות או ירוקות. שפתם השתייכה למשפחת השפות ההודו-אירופיות (משפחה של שפות שמדברות באירופה ובאזורים מסוימים של אסיה). מוצאם המקורי היה מצפון לים השחור, באזור שמהווה היום חלק מאוקראינה. בדברי מסורת עתיקה מוזכרת גם הדמות גומר, המיוחסת כנראה לקימרים, והם מקושרים במסורות עם בני יפת.
הקימרים היו עם עתיק. לפי הרודוטוס (היסטוריון יווני) הם באו מחצי האי קרים ליד הים השחור. במאות השמינית והשביעית לפני הספירה נדדו לאסיה הקטנה. שם הם נלחמו במלכים חזקים ועברו לאזור אגם ואן. הם פגשו את ממלכת לידיה והתקיפו גם יישובים יווניים. בסוף מלך לידיה אליאטס הוציא אותם מהאזור. הם מוזכרים גם ברשומות אשוריות עתיקות. הרודוטוס כתב שהם דמו לסקיתים ולסרמטים (עמים נוודים). תיאוריהם כללו שיער אדמוני או חום בהיר, ועיניים כחולות או ירוקות. שפתם השתייכה למשפחה גדולה של שפות שנקראת הודו-אירופית (שפות אירופאיות ואסיאתיות). לפעמים מייחסים להם בדפי מסורת את השם גומר.
תגובות גולשים