קירוב בורן-אופנהיימר הוא שיטה חשובה לפתרון משוואת שרדינגר, המשוואה הקוונטית שמתארת את התנהגות חלקיקים במולקולות. השיטה מפשטת את הבעיה על ידי הפרדה בין האנרגיות של האלקטרונים ואנרגיית התנועה של הגרעינים.
הקירוב נקרא על שם מקס בורן ורוברט אופנהיימר, שקיבלו אותו במאמר משנת 1927 בשם Zur Quantentheorie der Molekeln שפורסם ב-Annalen der Physik.
הרעיון המרכזי הוא כי גרעיני האטום כבדים הרבה יותר מהאלקטרונים, ולכן אפשר לכתוב את ההמילטוניאן הכולל כסכום של המילטוניאן האלקטרוני וטרמינל קינטי של הגרעינים: H = H_e + T_n. במילים: H_e כולל את תנועת האלקטרונים ואת האינטראקציות בינם לבין הגרעינים ובינם לבין עצמם, ו-T_n הוא האיבר שמתאר את התנועה של הגרעינים.
הפתרון נעשה בשני שלבים. תחילה פותרים את המשוואה האלקטרונית עבור מיקומי גרעינים קבועים ומחשבים את אנרגיית האלקטרונים E_e(R). לאחר מכן פותרים את משוואת התנועה של הגרעינים עם האנרגיה האלקטרונית הנותרת, כדי לקבל את הפתרון הכולל של המערכת.
זהו טריק במתמטיקה של פיזיקה שעוזר לפתור בעיות בקוונטום של מולקולות. משוואת שרדינגר היא המשוואה שמסבירה איך חלקיקים מתנהגים.
בורן ואופנהיימר הציעו את הרעיון בשנת 1927. הם ראו שמכיוון שהגרעינים כבדים יותר מהאלקטרונים, אפשר לטפל בהם בנפרד.
קודם פותרים מה האלקטרונים עושים כשמיקום הגרעינים קבוע. אחר כך מחשבים איך הגרעינים זזים לפי התוצאה הזאת. כך הבעיה הופכת לפשוטה יותר.
תגובות גולשים