קנטוניסטים

הַקַּנטוֹנִיסטִים (ברוסית: Кантонисты) היו ילדים שנלקחו על ידי הרשויות ברוסיה של המאה ה-19. אותם ילדים הוכשרו במסגרת צבאית עד בגרות ואז גויסו לצבא. בקרב הקנטוניסטים נכללו גם יהודים בתקופת הצאר ניקולאי הראשון. הרשויות הפעילו לעיתים כפייה כדי לנצר חלק מהם, והם כונו גם "חיילי ניקולאי". מוסד הקנטוניסטים בוטל על ידי אלכסנדר השני ב-26 באוגוסט 1856.


ברקע עמד חוק מ-1794 שאפשר ליהודים בתשלום להימנע מגיוס חובה. ב-1827 ביטל ניקולאי הראשון פטור זה למעט נכבדים, מתוך רצון לחזק שוויון ולהטמיע יהודים בחברה הרחבה. גיוס החלים דרש שירות של כ־25 שנים מהגעת המגויס לגיל 18. כדי להשלים מכסות, הותר לקהילות למסור גם בנים בגיל 12, 17 שיועדו להיות קנטוניסטים.

שורש המוסד נעוץ בפקודת פטר הגדול מ-1721 להקים בתי-ספר לילדי חיילים. בתנאים קשים אלה רבים מתו. בסוף המאה ה-18 ותחילת ה-19 נדרש ראשי הקהילות היהודיות לספק את המועמדים. הם העדיפו לשמור על רבנים ואנשים בעלי מעמד, ואילו הילדים של העניים נשלחו בתדירות גבוהה יותר. הרשויות המקומיות היו מושחתות לעתים, והופעלו "חאפערים", לוכדים שמצאו והבאתו של הילד גם כאשר המשפחה ניסתה להסתירו. מתוך כ־70,000 יהודים שנגויסו בימי ניקולאי הראשון, כ־50,000 היו מתחת לגיל 18.

בתחילה לא היתה מדיניות ממוסדת של כפיית הנצרות, אך ב-29 באפריל 1843 הנחה הצאר את הסינוד לפעול בנושא. מאז הופרעו קשרי הקנטוניסטים עם היהדות: נאסר עליהם לקבל מכתבים ביידיש, הם חויבו לדבר רוסית והוחייבו להשתתף בטקסים והרצאות נוצריים. כ־25,000 מהם המירו דת בתקופה זאת. המדיניות הזו נחשבת לשלב שבו הממשלה נטשה את הבטחת הסובלנות הדתית.

ב-1856 ביטל אלכסנדר השני את מוסד הקנטוניסטים. חיילים משוחררים קיבלו הטבות שלא היו נהוגות ליהודים בדרך כלל, למשל אפשרות לגור בערים מחוץ לתחום המושב, וחלקם יסדו קהילות חדשות (למשל חרקוב). בעשורים שאחר כך התקיימו משפטים נגד קנטוניסטים ששבו ליהדות; רבים טענו שהומתו לנצרות כילדים ובסופו של דבר זוכו.


הגזירה עוררה שאלות הלכתיות קשות. נשאלה השאלה אם מותר להציל ילד על ידי מסירת אחרים (איסור "מוסר" - לתת אחרים במקום). בין הרבנים שדנו היו הרב דוד מנובהרדוק, החפץ חיים ורבי אלחנן וסרמן. נדונו גם שאלות כמו האם מותר למסור את עצמו או האם חל דיני "ייהרג ואל יעבור".

בעדות התרבותית שרר שירה ותפילה. שרו ניגונים כמו "הצילני נא" כהתפללות מפני הגזרה. גם המשורר-היידי יום טוב עהרליך כתב הלחין שירים על מציאות הקנטוניסטים.

קנטוניסטים הם ילדים שלקחה המדינה ברוסיה של המאה ה-19. הם למדו בבית-ספר צבאי. כשגדלו גויסו לצבא. גם יהודים נכללו בהם. חלק נאלצו להמיר דת.


ב-1794 היה חוק שאיפשר ליהודים לא לשרת בצבא בתשלום. ב-1827 הצאר ניקולאי הראשון ביטל את הפטור. אז קהילות יצרו רשימות של נערים. לעתים שלחו בעיקר ילדים עניים. היו לוכדים שקיבלו כסף כדי למצוא ילדים גם כשהמשפחות לא הסכימו.

הרשויות החלו למנוע קשרים עם היהדות ב-1843. אסרו על מכתבים ביידיש. חויבו לדבר רוסית ולהשתתף בטקסים נוצריים. כ-25,000 המירו דת בתקופה הזאת.

ב-1856 אלכסנדר השני ביטל את המוסד. חיילים משוחררים קיבלו זכויות מיוחדות. חלק מהם הקימו קהילות חדשות בערים, למשל חרקוב.


רבנים דנו אם מותר להציל ילד על ידי נתינת ילדים אחרים. הם גם כתבו תפילות וניגונים. המשורר היידי יום טוב עהרליך כתב שירים על חיי הקנטוניסטים.