קספיוס פאדוס

פאדוס היה נציב יהודה מטעם הרומאים בין השנים 44 ל-46 לספירה. נציב, נציג רומי שמנהל את המחוז.

אחרי מות אגריפס הראשון ב-44 לספירה, הרומאים סיימו את שלטון המלוכה והעמידו נציב במקום. תקופת הנציבות השנייה נמשכה מ-44 עד 66. השינוי נבע אולי מאי-שביעות רצון ממעשיו של אגריפס ומחוסר ניסיון של בנו אגריפס השני.

התקופה אופיינה בנציבים קשוחים, שלעתים היו עוינים כלפי היהודים. רבים מהם היו הלניסטים במוצאם, והראו נטייה לתמוך בקהילות ההלניסטיות המקומיות.


קוספיוס פאדוס הגיע כנציב וכהונתו הייתה קצרה (44, 46). בתקופתו החריפו המתחים בין יהודים לבין תושבים לא-יהודים. גייסו של פאדוס היה מההלניסטים היוונים-סוריים, ולכן בצעדי אלימות הצבא נטה לטובת בני המוצא שלו ופגע ביהודים.


בהגיעתו התערב פאדוס בסכסוך קרקעי בין העיר פילדלפיה (עמאן של היום) לבין כפר יהודי סמוך. הוא פסק לטובת פילדלפיה והורה להסיר את מנהיגי הכפר.

פאדוס דרש שגם בגדי הכהן הגדול יאוחסנו במצודת אנטוניה, מבנה מבוצר ליד בית המקדש. המהלך סימל פיקוח ושליטה, ופגע ברגשות היהודים. הקיסר קלאודיוס דחה את הבקשה וניסה להרגיע את המצב.


בימיו הופיע מתנבא בשם תאודאס, שכונה "משיח שקר", אדם שהבטיח הצלה וניסים. הוא הוביל קבוצה אל הירדן וטען שיוכל להראות להם ניסים, בדומה לאליהו. הרומאים ראו בתנועות אלה איום פוליטי וחברתית. פאדוס שלח את הצבא לפזר את ההתקהלויות. רבים נהרגו ותאודאס נתפס והוצא להורג.


הקיסר קלאודיוס כן התערב, ופעל לפייס את היהודים. הוא החזיר לעם הזכות למנות כוהנים גדולים, וכמו כן העביר את הפיקוח על ענייני המקדש והכספים לאגריפס השני. פאדוס נאלץ לקבל את השינויים וסיים את כהונתו ב-46 לספירה.

פאדוס היה נציב רומי ביהודה בשנים 44, 46. נציב זה מושל רומי.

אחרי מות אגריפס הראשון, הרומאים לקחו שליטה ישירה. כך התחילה תקופת הנציבים מ-44 עד 66.


פאדוס היה הנציב הראשון באותה תקופה. הוא הביא חיילים מהאזור ההלניסטי. הם תמכו בעירוניים ולא תמיד בעדה היהודית.


הוא התערב בסכסוך בין פילדלפיה (היום עמאן) וכפר יהודי. הוא נתן צד אחד וזזו מנהיגי הכפר.

פאדוס גם רצה ששמלת הכהן הגדול יאוחסנו במצודת אנטוניה. זה הכעיס את התושבים. הקיסר קלאודיוס דחה את הרעיון.


איש בשם תאודאס טען שיהיה משיח ושהוא יעשה ניסים. אנשים רבים הלכו אחריו אל הירדן. הרומאים חששו והשתמשו בכוח כדי לפזר את ההתכנסויות. רבים נהרגו ותאודאס נתפס והוצא להורג.


הקיסר קלאודיוס פייס את העם. היהודים קיבלו שוב זכות למנות כוהנים גדולים. ענייני המקדש והכספים הועברו לאגריפס השני. פאדוס עזב את תפקידו ב-46.