הקראים במזרח אירופה היו קבוצה עם זהות דתית-אתנית מיוחדת. בתחילת המאה ה-19 צמחה אצלם תנועה לאומית שנקראה "קראילאר". חלק מחבריה טענו שהם עם נפרד מהעם היהודי, בעוד אחרים המשיכו לראות עצמם כחלק מעם ישראל. שפתם נקראה קראימית, והיא שייכת למשפחת השפות הטורקיות (קבוצת שפות שכוללת, בין השאר, טורקית).
ענן בן דוד, מייסד היהדות הקראית, נפרד מהרבנות במאה ה-8 ואסר נישואין עם הרבניים. במאות ה-13 וה-14 היגרו קראים לחצי האי קרים, ואחר כך הועברו חלקים מהם בידי הנסיך הליטאי ויטאוטס צפונה לערים כמו טרקאי, לוצק והאליץ'.
בתקופת מרד חמלניצקי (1648) ובמלחמות בין פולין לרוסיה (1654, 1667) סבלו הקראים קשות. ערים רבות נבזזו ונשרפו. דוגמאות לכך הן דרז'נה וטרקאי, שבהן נותרו רק כמה משפחות מאוחרות יותר. מיסיונרים קתולים ניסו להמיר קראים לנצרות, אך ניסיונות אלה נכשלו ברובם.
מראשית המאה ה-19 ביקשו קראים תחת השלטון הרוסי שוויון זכויות. אברהם פירקוביץ' הציג ממצאים ארכאולוגיים, שאחר כך נטען שזויפו, וטען שהקראים אינם יוצאי ממלכת יהודה אלא קשורים לעשרת השבטים שהתיישבו בקרים. רעיונות אלו חיזקו לאומיות קראית שראתה בקראים לאום נבדל.
מאוחר יותר שריה שאפשאל, חוקר שפות ומנהיג הקהילה, קידם טענה שקראילאר הם צאצאי הכוזרים שהתיישבו בקרים. רוב החוקרים מסכימים שמוצא הקראים הוא יהודי, אך בעת החדשה רבים מהם ראו עצמם כלאום נפרד. מאמצע המאה ה-19 קיבלו חלקם זכויות שוות, רבים השתלבו בחברה והשירות בצבא הצאר.
בתקופת מלחמת האזרחים ברוסיה נלחמו קצינים קראים נגד הבולשביקים. אחרי התבוסה רבים מהקראים הגלו ומצאו מקלט בוורשה, בברלין ובמדינות מערביות אחרות. בין שתי המלחמות חיו קהילות קראיות בעיקר בקרים ובערים כמו וילנה וטראקאי.
בזמן השלטון הנאצי הוקמה ועדת בדיקה לבירור מעמדם הגזעי של הקראילאר. כמה מנהיגים יהודים הודיעו לנאצים שהקראים אינם יהודים, במאמץ להצילם. ההצהרות הללו סייעו להצלת רבים מהקראים. יחד עם זאת, היו מקומות שבהם קראים שהצהירו על יהדותם נפגעו.
במקרים רבים קראים סיכנו את חייהם כדי להסתיר ולהציל יהודים. מצד שני, היו גם מקרים של שיתוף פעולה של קראים בהתעללות ובהעברת רשימות של יהודים, שעיכבו או מנעו הצלה של רבים.
הנאצים גייסו קראים לגדודי עבודה ולשירותים צבאיים בחלק מהאזורים. גם חיילים גרמנים שפגשו קראים שלא ידעו על מעמדם המיוחד תקפו אותם; לדוגמה, במקרים מסוימים נמצאו הרוגים כנגד הקהילה.
לאחר המלחמה ירד מספר הקראים בברית המועצות. מרביתם התגוררו בקרים, ומיעוטים בליטא ובמערב אוקראינה. השלטון הסובייטי הגביל את הלימוד של הדת והתרבות הקראית. כתוצאה מכך רבים נטמעו והמסורת הקראית נחלשה.
היום מונים בקירוב כ-2,000 קראים במזרח אירופה: כ-1,200 באוקראינה (בהם כ-700 בקרים), כ-240 בליטא, כ-200 ברוסיה וכ-120 בפולין. לאחר התמוטטות ברית המועצות הקימו התאחדויות קראיות, ותמיכות חיצוניות סייעו לפעילותן. חלק מהתאחדויות תומכות בגישה של שאפשאל להסרת סממנים יהודיים מסיפור הקהילה ובשיחזור מנהגים עתיקים.
השפה הקראימית כללה ניבים שונים. הניב האוקראיני, שהיה דומה לטטרית של קרים, נכחד. הניב הליטאי-פולני מדוברת כיום על ידי עשרות בודדות, ויש ניסיונות להחיותו. בליטא מתקיימת פעילות ספרותית בשפה הקראימית ביחס לגודל הקהילה.
הקראים הם קבוצה שהיתה במזרח אירופה. במאה ה-19 חלק מהם קראו לעצמם "קראילאר".
שפתם נקראה קראימית. זו שפה קרובה לשפות טורקיות. טורקיות זו קבוצה של שפות.
ענן בן דוד נפרד מהרבנים במאה ה-8. הוא אסר נישואים ביניהם.
במאה ה-13 וה-14 עברו קראים לחצי האי קרים (קום בשם קרים). אחר כך הועברו חלקים מהם לערים בצפון, כמו טראקאי.
במאה ה-17 היו מלחמות שגרמו לנזק לקהילות. אנשים ברחו ובתים נשברו.
מיסיונרים קתולים ניסו לשכנע קראים להתנצר, אך רובם נשארו בקבוצה שלהם.
במאה ה-19 רצו קראים זכויות שוות בשלטון הרוסי. אברהם פירקוביץ' אמר שהקראים הגיעו מכרים לפני שנים רבות. אחר כך נטען שהוא זיף חלק מהממצאים.
שריה שאפשאל עודד רעיון שקראים הם צאצאי כוזרים. רוב החוקרים רואים מקור יהודי, אבל הרבה קראים החלו להרגיש כאומה נפרדת.
במלחמה הנאצים ברגום גרמניה בדקו איזה אנשים הם. כמה מנהיגים אמרו שהקראים אינם יהודים, כדי להצילם. זה הציל רבים.
חלק מהקראים הסתירו יהודים ועזרו להם. במקומות אחרים קראים סייעו לרשימות שגרמו לפגיעה ביהודים. גם חלק מהקראים נפגעו במלחמה.
לאחר המלחמה נשארו פחות קראים. רובם חיו בקרים, וחלק קטן בליטא ובאוקראינה.
השלטון הסובייטי מנע לימוד דת וקיטרג את התרבות שלהם. הרבה מסורות נעלמו.
כיום יש בערך 2,000 קראים במזרח אירופה. כ-1,200 מהם באוקראינה, וכ-700 מהם בקרים.
ניבים שונים של הקראימית דיברו באזורים שונים. הניב האוקראיני נכחד. הניב הליטאי-פולני מדבר רק על ידי עשרות אנשים. יש ניסיונות להחיות את השפה.
תגובות גולשים