קראימית

קראימית היא שפה טורקית עם השפעה עברית, בדומה ליידיש או ללאדינו. היא דוברת בעיקר על ידי קראי מזרח אירופה. לשפה היו שלושה ניבים מרכזיים: ניב חצי האי קרים שנקרא בעברית "לשון טטר", ניב וילנה־טרקאי (הידוע גם כטרוקי) וניב לוצק־האליץ' שנקרא לעתים "לשון קדר". ניב קרים היה קרוב מאוד לטטרית הקרימית הספרותית. ההבדלים העיקריים בו היו מילים ששאולות מעברית. ניב זה כמעט נכחד היום.

הניב הליטאי דיברו בעיקר בטרקאי ובוילנה, בקהילה קטנה. לפי מסורת, הקראים הובאו לשם על ידי הדוכס ויטאוטס בשנים 1397, 1398 כדי להגן על המצודה בעיר. במשך מאות שנים השפה שימשה מדוברת. במאה ה-17 החלה להיכתב באלפבית העברי.

בראשית המאה ה-20, תחת השלטון הסובייטי, אומץ הכתב הקרילי. אחרי עצמאות ליטא ב-1991 ניב הטרקאי שנכתב בליטא עבר לכתב לטיני. מחברים קראים תרגמו יצירות עבריות לשפה, ובסידורי תפילה הודפסו קטעי תפילה מתורגמים.

מספר הדוברים נמוך, אך יש תקווה להמשך הקיום. הרשויות הליטאיות תמכו במאמצים לשמר את השפה. בתחילת המאה ה-20 הציעו כמה בלשנים שהשפה התפתחה משפת הכוזרים. טענה זו שימשה חלקית לביסוס רעיונות לאומיים של קראים מסוימים, ששילבו ממצאים בלשניים כדי להראות קשר טורקי והבדלה אתנית מהיהודים ומהקבוצות האחרות.

קראימית היא שפה טורקית שיש בה גם מילים מעברית. קראים הם הדוברים שלה במזרח אירופה. יש לה שלושה ניבים, כלומר גרסאות שונות של השפה. ניב קרים דומה מאוד לטטרית הקרימית. הבדל בולט היו מילים מהעברית. היום ניב קרים כמעט נכחד.

הניב הלטי דיברו בערים טרקאי ווילנה. לפי מסורת, הדוכס ויטאוטס הביא את הקראים לשם ב־1397, 1398 כדי לעזור להגן על העיר. במאה ה־17 התחילו לכתוב את השפה באותיות עבריות. אחר כך השתמשו באותיות קריליות בזמן השלטון הסובייטי. אחרי 1991 בלטביה ובליטא החלו לכתוב חלק מהדברים באותיות לטיניות.

חלק מהספרים והתפילות תורגמו לעברית ולאותה שפה. היום יש מעט דוברים. יש מאמצים לשמור ולהחיות את השפה. חלק מהחוקרים אמרו שהשפה אולי קשורה לכוזרים, שזה עם ישן טורקי, וטענה זו השפיעה על רעיונות לאומיים של הקראים.