יוונית קוינה

יוונית קוֹינֵה (ἡ κοινὴ διάλεκτος) היא צורה של יוונית עתיקה שדוברה בעיקר בתקופה ההלניסטית ואחריה, בערך 300 לפנה"ס עד 300 לספירה. שמה פירושו "המשותפת" והיא נקראת גם יוונית אלכסנדרית, יוונית הלניסטית, או שפת הברית החדשה. הקוינה שימשה כלינגואה פרנקה (שפה משותפת לתקשורת) במדינות חוף הים התיכון. היא הייתה שפת המקור של הברית החדשה והשפיעה על לימוד והפצת הנצרות. בנוסף, היא שימשה כשפה שנייה בלתי-רשמית באימפריה הרומית.

ההגייה של המילה "קוינה" השתנתה עם הזמן: תחילה קוֹיְנֵה או קוׂיְנִי, לאחר המאה ה-10 נהגה כ-kyni, וביוונית חדשה נהוגה كיני. במחקר מקובל עדיין השם לפי ההגייה הקלאסית קוֹיְנֵה, עם הטעמה על ההברה האחרונה.

הקוינה נוצרה והתחזקה בצבאות אלכסנדר הגדול. כשהמקדונים כיבשו אזורים רבים, השפה הפכה נפוצה ממצרים ועד הודו. סמן חשוב להתחלה הסימבולית שלה הוא מותו של אלכסנדר בשנת 323 לפנה"ס. התקופה הפוסט-קלאסית נמשכה לאורך התקופות ההלניסטית והרומית, עד שהיוונית הפוסט-קלאסית הוחלפה בהדרגה ביוונית של ימי הביניים עם יסוד קונסטנטינופוליס ב-330.

המילה "קוינה" (Κοινή) משמעותה "משותפת". חוקרים השתמשו במונח כדי לתאר צורות מדוברות וספרותיות של היוונית אחרי התקופה הקלאסית. יש מי שמבחינים בין היוונית ההלניסטית הספרותית לבין הקוינה המדוברת; יש גם גישה שמייחסת את הקוינה לניב אלכסנדרי.

עדויות עתיקות הציעו כי הקוינה נובעת מערבוב של ארבעה ניבים יווניים עתיקים. במחקר המודרני מקובל, לפי ג. נ. האצידאקיס, שהגורם העיקרי והיציב בקוינה הוא היוונית האטית (אוטית), כששאר הניבים השפיעו אזורית. למשל, היונית בלטה באזור חוף מערב אסיה הקטנה.

במהלך שש המאות שבהן הקוינה הייתה חשובה, התרחשו בה שינויים בפונולוגיה (הגייה), במורפולוגיה (מבני מילים), בתחביר ובאוצר מילים. רבים מהשינויים הללו קרבו אותה לצורות המדיבליות והמודרניות של היוונית, ולכן דוברי יוונית מודרנית מזהים בה מרכיבים רבים.

יוונית קוינה פירושה "משותפת". היא הייתה שפה יוונית עתיקה. דיברו אותה בערך מ-300 לפנה"ס עד 300 לספירה.

היא שימשה כשפה משותפת במדינות סביב הים התיכון. על טקסטים חשובים נכתבו בקוינה, כולל הברית החדשה (אוסף ספרים של הנצרות). גם ברומא דיברו אותה כשפה שנייה.

הקוינה התפתחה בצבאות של אלכסנדר הגדול. כשהממלכה שלו התרחבה, השפה התפשטה ממצרים ועד הודו. אחרי מותו של אלכסנדר ב-323 לפנה"ס, התחילה התקופה ההלניסטית.

מילולית "קוינה" אומרת משהו שמחבר בין אנשים. חוקרים ראו בה ערבוב של כמה ניבים יווניים. היום יודעים שהבסיס החזק שלה הוא היוונית האטית, אבל ניבים אחרים השפיעו לפי מקום הדיבור.

בקוינה שונו צלילים, צורות מילים וסדר מילים. השינויים האלה קרבו אותה ליוונית של ימי הביניים וליוונית המודרנית. לכן דוברי יוונית היום מבינים חלקים ממנה בקלות.