קרב אמאוס

"קרב אמאוס" היה הקרב השלישי בסדרת המאבקים בין החשמונאים לממלכה הסלאוקית. הוא נערך בסתיו שנת 165 לפנה"ס ליד אמאוס. לאחר שתי מפלות קודמות של הסלאוקים, יצאו ניקנור בן פטרוקלוס וגורגיאס, עם כוח גדול ותמיכה נוספת, לדכא את המרד ביהודה. הקרב הסתיים בניצחון ברור של יהודה המכבי ואנשיו, עם תפס נשק ושלל רב.

המרד ביהודה התחזק מאז פריצתו. ניצחונות מוקדמים החזקו את תדמיתו של יהודה המכבי ועודדו את המורדים. מצד הסלאוקים, המצב היה מתוח: מלחמות פנימיות, מרידות מקומיות ולחצים רומיים החלישו את שלטונם. אנטיוכוס הרביעי אסף צבא גדול כדי לדכא מרידות ולגבות מסים מהפרובינציות.

הקרב מתואר בשני ספרים: מקבים א' ומקבים ב'. מקבים א' נותן תיאור טופוגרפי מפורט ותמרונים צבאיים. מקבים ב' מציע תיאור קצר וסכמטי. חוקרים מעדיפים לרוב את גרסת מקבים א' בזכות הפרטים הטקטיים וההתאמה לנוף.

יש סתירה לגבי מי שלח את הכוח, המשנה למלך ליסיאס או גורם מקומי. ברור שניקנור מונה למפקד, וגורגיאס שימש מגויס ותיק ועזר לו בפיקוד. קיימת הערכה שמושלי אזור תמכו בפעולה.

המספרים המדווחים נעים: מקבים א' מזכיר עד 40 אלף חיילים ו-7,000 פרשים (פרשים = חיילים על סוסים). מקבים ב' מציין כ-20 אלף. להערכת חוקרים אחרים, הכוח הסלאוקי בפועל היה קטן יותר, ושולבו בו מיליציות מקומיות, יחידות לוחמים שאינן מקצועיות.

על פי מקבים ב' חילק יהודה את צבאו לארבעה גדודים. הוא פיקד על אחד מהם, ושלושת אחיו על השלושה האחרים. זה נותן לפחות 6,000 לוחמים. במקבים א' מצוין ששלח 3,000 לוחמים מובחרים למבצע הפשיטה.

הסלאוקים הקימו מחנה מבוצר בעמק איילון, ליד אמאוס, שהייתה נקודת מעבר חשובה. יהודה וקבוצתו חנו בהרים שממזרח. המורדים קיימו תפילות, צום וטקסים דתיים לפני הקרב כדי להגביר את המורל ולהזדקק לעזרה דתית.

אמאוס ישבה בצומת דרכים, עם גישה נוחה מהשפלה אך חשופה להתקפה מההרים. המחנה הסלאוקי היה מוגן מדרום וממערב על ידי ואדיות (נחלים יבשים), אך חשוף להתקפות מן ההרים. יהודה ניצל את הידע שלו באזור והתמקם לתקיפת הבוקר.

גורגיאס יצא בלילה עם יחידות מובחרות, כולל פרשים, כדי להפתיע את המורדים. מספר הכוחות היו גדול ובכך סיכן את סוד ההפתעה. המורדים עקבו וגילו את פיצול הכוחות. יהודה יצא עם כ-3,000 חיילים מובחרים, טיפס מההרים והתקרב למחנה הסלאוקי.

עם עלות השחר תקפו המורדים את המחנה. פטרולים רכובים זיהו אותם והפעילו תגובה, אך ההתקפה המפתיעה שבתה את יוזמת הסלאוקים. הכוחות הסלאוקים התפוררו, נסוגו והובסו; חלק ברחו לכפרים ולערים ההלניסטיות. לפי מקבים א' נפלו כ-3,000 לוחמים סלאוקיים.

יוחסה למורדים יכולת מודיעין טובה, משמעת יוצאת דופן, ניווט מהיר וכושר גופני שתרמו לניצחון.

ניצחון אמאוס הביא לשילוח נשק ולשלל שהיה מספק לצורכי המורדים. תדמיתו של יהודה התחזקה, והתמיכה הציבורית בו גדלה. השליטה על דרכי הגישה לירושלים הוחלשה ונוצרה חוסנה פוליטית ודחיפה להמשך המאבק.

מבחינה מדינית, התוצאות הראו לסלאוקים שמדיניות הדיכוי הדתי הייתה טעות. ישנה השערה שאיגרת של אנטיוכוס שהציעה חנינה ונסיגה מהגזרות נשלחה בעקבות ההדיפת הכוח, אך היא לא פתרה את העובדה שמקדש ומוסדות השלטון נשארו בידי מתיוונים.

הקרב התקיים בשנת 165 לפני הספירה ליד אמאוס. יהודה המכבי הנהיג את המורדים (אנשים שנלחמים בשלטון). הם נלחמו בצבא הסלאוקי בראשות ניקנור וגורגיאס.

המורדים הצליחו בכמה קרבות. זה גרם לחשש אצל השליטים הסלאוקים. אנטיוכוס שלח כוח גדול כדי לעצור את המרד.

הסלאוקים היו צבא גדול עם פרשים (חיילים על סוסים) ומיליציות (לוחמים מקומיים). יהודה היה עם אלפי לוחמים. הוא בחר 3,000 חיילים טובים במיוחד למתקפה.

הסלאוקים הקימו מחנה באיזור נמוך ונגיש. יהודה והמורדים התכוננו מההרים. הם צמו (לא אכלו) והתפללו לפני הקרב.

גורגיאס יצא בלילה עם כוח כדי להפתיע את היהודים. המורדים גילו זאת והחליטו לפעול. בלילה יהודה התקרב מן ההרים.

בבוקר תקפו המורדים בהפתעה. הסלאוקים התבלבלו וברחו. חלק מהם נסעו לעיר או לברוח הביתה. לפי הדיווחים נפלו קרוב ל-3,000 חיילים סלאוקיים.

המורדים קיבלו נשק ושלל. יותר אנשים תמכו ביהודה אחרי הניצחון. השליטים הסלאוקים הבינו שהגזירות הדתיות פגעו באנשים, אך הפתרון שהוצע על ידי המלך לא שב את לב החשמונאים.