קרב גרונוולד

הקרב נערך בין כפרים היום בשטח פולין, ונודע בשמות שונים: Grunwald (פולנית), Žalgiris (ליטאית) ו-Tannenberg (גרמנית).

המאבק נובע מהמגע הארוך בין האיחוד הפולני-ליטאי לבין המסדר הטווטוני. המסדר הטווטוני היה מסדר אבירים נוצרי שהרחיב את שליטתו בפרוסיה במאות השנים שלפני 1410.
בשנת 1385 הוכרעו עניינים גדולים כשיוגאילה, דוכס ליטא, נישא למלכת פולין והמיר את דתו לנצרות. האיחוד הזה חיסל למעשה את הטיעון הדתי של המסדר נגד ליטא, אבל שאלות טריטוריאליות וכלכליות (כולל שליטה על נתיבי סחר) המשיכו להביא למתיחות.

ב-1409 פרצה התקוממות בסמוגוטיה. ב-6 באוגוסט 1409 הכריז אולריך פון יוגינגן, ראש המסדר (מגיסטר, המפקד העליון), מלחמה על פולין וליטא.
הפסקת אש קצרה באוקטובר 1409 איפשרה לשני הצדדים לגייס כוחות ולהתכונן. יוגאילה וויטאוטאס תכננו צעד משולב שיתקוף את מריאנבורג, בירת הטווטונים.

הצבא הטווטוני כלל אבירים מקצועיים, ארטילריה ותומכים מכל רחבי אירופה. כוחם היה מצויד ומאורגן.
האיחוד הפולני-ליטאי היה רב־לאומי: פרשים פולנים וליטאיים, שכירי חרב צ'כיים, כוחות ממולדובה, יחידות רוסיות מטווח סמולנסק ועוד.
מספרים מדויקים של חיילים שנויים במחלוקת. אומדן נפוץ מציין כ-39,000 חיילים בפולין-ליטא ו-27,000 בטווטונים.

ביוני, יולי 1410 כוחות פולנים וליטאיים חצו את הוויסלה ושתקו מסלולים כך שהטווטונים הופתעו. ב-15 ביולי נפגשו הצבאות במישור בין כמה כפרים.

פון יוגינגן בנה מערך הגנה עם רגלים וארטילריה בחזית ופרשים כבדים מאחור. יוגיילה וויטאוטאס פרסו את כחותיהם באזור מיוער וביצתי, ושמרו עתודות ביערות סמוכים.

המתקפה הראשונה הונהגה על ידי הכוחות הליטאיים בפיקוד ויטאוטאס. הם דחקו את רגלי הטווטונים והשתלטו על חלק מהתותחים.
תיאור הכרוניקות משתנה: חלקן מדברות על נסיגה מבוהלת של הליטאים, וחלקן מציינות נסיגה מתוכננת שנועדה לפתות את הטווטונים לרדוף אחרי הנמלטים.

הטווטונים ניצלו את חשיפת האגף הפולני ובלמו ראשית מאמץ. הם אף הצליחו לתפוס לזמן קצר את הדגל של קראקוב, אירוע שהיה קריטי מבחינה מוסרית, אך הפולנים החזירו אותו.
פון יוגינגן הוביל חטיבה גדולה לניסיון להכריע את הקרב, והלך ותוספת היריבות גברה.

בשעות אחר הצהריים חזרו חלקים מהצבא הליטאי לשדה הקרב והתקיפו את הטווטונים מעורפם. השילוב של התקפה חזיתית מהפולנים ומהתקפה מעורפית מהליטאים שבר את המערך הטווטוני.
פון יוגינגן נהרג במערכה, ומרבית הכוח הטווטוני הושמד או נלקח בשבי.

המקורות הראשוניים מתפרשים באופן שונה. דלוגוש, כרוניקן פולני, מדגיש נפילת הליטאים בשלב מוקדם. חוקרים מודרניים הציעו שנסיגת הליטאים הייתה טקטיקה מסוג "נסיגה מדומה" כדי למשוך את הטווטונים למרדף ולהשמידם. החוקרים עדיין דנים בכמה מהאירועים בדיוק, אבל יש הסכמה שההתקפה ההפתעתית על עורפם של הטווטונים שיחקה תפקיד מכריע בניצחון.

התבוסה לטווטונים הייתה קשה: אמנם המספרים מדויקים שנויים במחלוקת, אך לפי רשומות נהרגו אלפים ורבים אחרים נלקחו שבויים. המגיסטר פון יוגינגן ואחרים הובלו לקבורה לאחר הקרב.
הכוחות הפולנים-ליטאיים לא כבשו מיד את מריאנבורג. המצור לא כשל להשיג החלטה מהירה, והטווטונים הצליחו להתאושש חלקית.

הניצחון הוביל לסכם טורון (1411). המסדר ויתר על תביעות מסוימות ונדרש לשלם פיצויים כבדים. מחלוקות טריטוריאליות נמשכו עד הסכם מלנו (1422).
התבוסה החלישה כלכלית וצבאית את המסדר. בשל עומס כלכלי ושינויים פנימיים, המסדר לא התאושש במלואו וסופו היה התמזגות עם כוחות אחרים והשפעה פחתה לאורך המאה ה־15.

הקרב נחשב לניצחון מרכזי בפולין וליטא. הוא הפך סמל לאומי ולנקודת מפנה במאזן הכוחות במזרח אירופה.
במאה ה־19 וה־20 נעשה שימוש זיכרון הקרב בתעמולה לאומית בשתי הצדדים. ציורו המפורסם של יאן מטייקו והמונומנטים בשדה הקרב מחזיקים את זכר האירוע עד היום.

בגרמניה רואים במסורת את האבירים כגיבורים; במאה ה־20 ציטוט ההיסטוריה שימש גם לתעמולה פוליטית. ההיסטוריוגרפיה הרוסית והסובייטית ראו בקרב התנגשות בין כוחות סלאביים לגרמניים, והשתמשו בו לדיונים לאומיים.


8,000 פצועים, 14,000 שבויים, מספרים שנזכרים במקורות.

הקרב קרוי בשמות שונים: גרונוולד (פולנית), ז'לגיריס (ליטאית) וטננברג (גרמנית).

ב-1410 נערך קרב גדול בין האיחוד של פולין וליטא לבין מסדר אבירים גרמני בשם הטווטונים. המסדר רצה לשלוט באזור במשך שנים.
בשנת 1385 דוכס ליטא יוגאילה הפך למלך פולין. כך פולין וליטא התאחדו.

הקרב התחיל ב-15 ביולי 1410. בצד אחד היו האבירים הטווטונים, לוחמים מצוידים היטב.
בצד השני עמדו הפולנים והליטאים, יחד עם חיילים מחבר המדינות.

הקרב התחלק לשלב ראשון ושני. בתחילה הליטאים תקפו והיו גם רגעים של נסיגה.
מספר חוקרים אומרים שזו הייתה תרגיל, כדי לפתות את הטווטונים לצאת למרדף.
בהמשך חזרו הליטאים והתקיפו את הטווטונים מאחור. זה שינה את המצב.
בסוף הובסו הטווטונים ומרבית כוחם הושמד או נלקח בשבי.

הקרב היה חשוב מאוד. הוא חיזק את עוצמת האיחוד הפולני-ליטאי.
הטווטונים נחלשו מאוד, וזו השפעה שנמשכה שנים רבות.
אנדרטאות, ציור גדול וסיפורים זוכרים את האירוע עד היום.

8,000 פצועים ו-14,000 שבויים נרשמו במקורות.