קרב ים הפיליפינים היה קרב ימי ואווירי גדול במלחמת העולם השנייה. הוא נערך ב-19, 20 ביוני 1944 קרוב לאיי מריאנה. הצדדים היו הצי האמריקאי והצי הקיסרי היפני. הקרב היה אסון ליפנים: הם איבדו כמעט את כל מטוסי נושאות המטוסים שלהם, ושליש מנושאות המטוסים שבהן השתמשו. לאחר הקרב הפכו נושאות המטוסים היפניות ללא כוח התקפי משמעותי.
בשנת 1943 החליטו היפנים ליזום מתקפה חדשה באוקיינוס השקט. ביוני 1944 אישר אדמירל סואמו טויודה תוכנית בשם "מבצע אָ-גו" כדי לנסות להכניע את האמריקאים כשאלה יתקדמו אל איים באוקיינוס.
כוחו של תת-אדמירל ג'יסאבורו אוזאווה כלל מספר נושאות מטוסים גדולות וקלות, וכמה אוניות מערכה גדולות כמו יאמטו ומוסאשי. היפנים ציפו לתקיפה אמריקאית על האיים במריאנה, אך היו מפתיעים מכיוון שכוח ההגנה באיים היה דל יחסית.
האמריקאים פעלו באמצעות כוח משימה 58, שבראשו עמד תת-אדמירל מארק מיצ'ר. כוח זה כלל קבוצות נושאות מטוסים רבות, תומכות על ידי אוניות מערכה, סיירות ומשחתות. אדמירל צ'סטר נימיץ וקציניו ניצלו מידע מודיעיני שהצביע על מיקום השייטת היפנית.
מיצ'ר חשש ממארב או קרב לילה בין האוניות. אדמירל ריימונד ספרואנס, מפקד הצי החמישי, העדיף לשמור על עמדות ולמנוע סיכון לנחיתות על החוף. מבקרים טענו שעמידה זו מנעה השמדה מוחלטת של השייטת היפנית, אך היא אפשרה את השמדת רוב הזרוע האווירית היפנית דרך הקרבות האוויריים.
בבוקר 19 ביוני זוהה כוח משימה 58 על ידי מטוסי יפן. מטוס אמריקאי מדגם F6F הלקט, מטוס קרב אמריקאי, יצא ליירוט וטייס יפני הופל. לאחר מכן התפתח קרב אווירי נרחב, שבו יורטו מטוסים יפניים רבים.
היפנים שלחו גלים של מטוסים אל כוח המשימה. האמריקאים שיגרו את טייסיהם מהנושאות והיירטו רוב הגלים מרחוק. בגלי התקיפה הראשונים הופלו מאות מטוסים יפניים בעוד מטוס אמריקאי אחד בלבד הושמד בקרבות ההתחלתיים. רק מספר בודד של מפציצים יפנים הצליחו להגיע לאוניות ולגרום לנזקים מוגבלים.
הקרב כונה על ידי האמריקאים "מטווח תרנגולי ההודו הגדול של איי מריאנה" בגלל הקלות שבה יורטו מטוסים יפניים.
במהלך היום תקלו צוללות אמריקאיות שתי נושאות מטוסים מרכזיות של היפנים. צוללת אחת החטיאה את הטאיהו בתחילה, אך טורפדו אחר פגע ושבר מכל דלק של מטוסים. צוללת אחרת פגעה בשלוש מהטורפדו שהטילה בנושאת המטוסים שוקאקו. בעקבות פיצוצים ושריפות הענק נושאת המטוסים טבעה. היו הרוגים רבים: בשוקאקו נהרגו כ-1,263 איש, ובטאיהו נהרגו כ-1,650 מתוך 1,751 אנשי הצוות.
בערב יצא כוח משימה 58 למתקפת נגד גדולה. למען ההתקפה שוגרו מאות מטוסים אמריקאיים. היפנים הצליחו לשלוח רק כמה עשרות מטוסים נגדית. במהלך התקיפה טבעו נושאות מטוסים יפניות נוספות, ואחרות ניזוקו. האמריקאים איבדו גם הם כ-100 מטוסים ביום השני, רובם בהתרסקויות ונחיתות ליליות.
היפנים איבדו בסך הכל שלוש נושאות מטוסים, כ-433 מטוסים מנושאות מטוסים וכ-200 מטוסים מבסיסים יבשתיים. בסוף הקרב נותרו רק כמה עשרות מטוסים מוכשרים לטיסה בצי היפני. אי היכולת למלא את ההפסדים וללמד טייסים חדשים הפכה את נושאות המטוסים היפניות ללא כוח התקפי משמעותי. במשך החודשים הבאים השתמשו היפנים ביתר תלות בטייסי קמיקזה, טייסים שביצעו התקפות בהתאבדות, בניסיון לעצור את התקדמות הצי האמריקאי.
התוצאות שינו את מאזן הכוחות באוקיינוס השקט ופתחו את הדרך לפעולות אמריקאיות נוספות כמו קרב מפרץ לייטה כמה חודשים מאוחר יותר.
ב-19, 20 ביוני 1944 קרה קרב גדול בים ליד איי מריאנה. הקרב היה בין הצי האמריקאי לצי היפני. אדי מלחמה עיקרי היה על נושאות מטוסים. נושאת מטוסים היא ספינה שממריאה ומנחיתה עליה מטוסים.
היפנים תכננו מתקפה בשם "מבצע אָ-גו" כדי לעצור את ההתקדמות של האמריקאים.
האמריקאים ארגנו כוח גדול בשם כוח משימה 58. הם קיבלו דיווחים על מיקום האוניות היפניות בעזרת מודיעין. המפקדים שקלו האם להלחם בלילה או לחכות ליום.
בבוקר התפתחה לחימה אווירית. מטוסי קרב אמריקאיים הופעלו מהנושאות והתחילו ליירט את המטוסים היפנים.
היפנים שלחו כמה גלים של מטוסים כדי לתקוף. רוב המטוסים היפנים יורטו מרחוק. המרדף קרה מהר, ורוב התקיפות לא הצליחו לפגוע בנושאות האמריקאיות.
הקרב כונה על ידי האמריקאים "מטווח תרנגולי ההודו הגדול" בגלל שהמון מטוסים ירווטו בקלות.
צוללות אמריקאיות יירטו וטיגרו טורפדו על נושאות יפניות. חלק מהנושאות נפגעו ושקעו. כמה אנשי צוות נהרגו בתאונות ובפיצוצים.
בערב יצא צי אמריקאי עם מאות מטוסים לתקוף. מספר נושאות יפניות טבעו או ניזוקו. גם האמריקאים איבדו מטוסים, בעיקר בלילה.
היפנים איבדו שלוש נושאות מטוסים והרבה מטוסים. נותרו להם מעט מטוסים וטייסים מיומנים. אחרי זה הם לא הצליחו להילחם עם נושאות מטוסים כמו בעבר. כמה חודשים לאחר מכן הם נאלצו לנסות טקטיקות קשות, כמו טייסי קמיקזה.
הקרב שינה את המצב באוקיינוס השקט וקירב את האמריקאים לניצחון.
תגובות גולשים