קרב רז'ב השני

מבצע מארס, רשמית "מבצע רז'ב-סיצ'בקה השני", היה מתקפה סובייטית כנגד הארמייה התשיעית של הוורמאכט באזור מבלט רז'ב, כ-25 בנובמבר עד אמצע דצמבר 1942. "מבלט" הוא קטע בקו החזית שהתקדם לתוך שטח האויב. המטרה המרכזית הייתה לכבוש או לכתר כוחות גרמניים בחלק הצפון־מזרחי של הבליטה, ולהסיר את האיום על מוסקבה. המתקפה נכשלה וסיפקה אבדות כבדות לצבא האדום.


הנושא שנוי במחלוקת בין היסטוריונים. דייוויד גלנץ טוען שמארס הייתה מתקפה אסטרטגית רחבה, שתוכננה על ידי סטלין והסטאבקה (הסטאבקה = הפיקוד העליון הסובייטי) והונהלה על ידי מרשל ז'וקוב, ושכוחה ותכליתה היו גדולים ממתקפות אחרות. לפי גלנץ, היעד היה לנצל ולפתח מתקפה נרחבת במרכז, ואבדות הסובייטים היו עצומות. מצד שני, חוקרים רוסיים וטענות מסורתיות סובייטיות רואים במארס מתקפה מוגבלת, שמטרתה העיקרית הייתה לרתק כוחות של קבוצת ארמיות מרכז הגרמנית ולהסיח את דעתם מחזית סטלינגרד, לא כצעד אסטרטגי עצמאי.


התוכנית הוכנה על ידי הסטאבקה וז'וקוב. היעד היה לכיתור והשמדת כוחות גרמניים בחלק קטן מתוך הבליטה. המתקפה תוכננה כמתקפה משולבת משלושה כיוונים, עם כוחות משתי "חזיתות" סובייטיות. החזיתות תכננו לחדור ליד נהרות ואזוזה ואוסוגה, ולהתאחד בסיצ'בקה ובאזור ביילי. ז'וקוב מונה כמתאם הפעולות.

תחילת המבצע נדחתה בגלל גשמי הסתיו. ב-25 בנובמבר הכוחות הסובייטיים פתחו במתקפה כדי שהקרקע תקפא ותאפשר תנועה כבדת נשק. יש מי שטוען שהמועד נבחר גם כדי לרתק יחידות גרמניות בזמן מתקפת הנגד הסובייטית בדרום.


יש נתונים סותרים על היקף הכוחות. לפי גלנץ נודעו ריכוזים גדולים, מאות אלפי חיילים וטנקים רבים. מקורות רוסיים מציינים שיעור פעיל נמוך יותר בשלב הראשון: כמה מאות אלפי חיילים וכאלף־שני טנקים. ההגנה הגרמנית כללה כ־24 דיוויזיות, שוות ערך לשתי ארמיות, עם כוחות פאנצר חזקים.


מזג אוויר רע, שלג וערפל, הקשה על ההכנה הארטילרית ועל סיוע אווירי. בגזרת החזית המערבית ההתקפות הראשוניות כמעט לא התקדמו. שתי דיוויזיות הצליחו לתפוס ראש גשר קטן על גדת הנהר ואזוזה, אך הוחלט להטיל לתוך הראש גשר כוחות ניידים לפני שהבקיעה הושלמה. זה הוביל לעומסי תנועה ולכיתור חלק מהכוחות. הקורפוס הנייד הצליח לפרוץ ולעקוף מסילת ברזל, אך הוכרע אחרי יומיים; רבים מכליו ננטשו.

בחזית קלינין הושגו הצלחות ראשוניות מרשימות. קורפוס ממוכן חדר לעומק כ־30 ק"מ, אך חוסר עתודות משוריינות חזקים מנע ניצול ההבקעה. הגרמנים העבירו במהירות עתודות ממונעות ויצרו צוותי קרב ניידים. הטקטיקה הגרמנית של שימוש בכפרים כמקומות מבוצרים ושילוב כוחות ניידים עיכבה את ההתקדמות הסובייטית.

עד סוף נובמבר לכוחות הסובייטיים נגרמו אבדות כבדות, והחל פיצול בין יחידות שעמדו בקו.


תחילת דצמבר אפשרה לגרמנים לייצב את קו ההגנה ולהעביר עתודות. ב-7 בדצמבר פתחה המתקפה הגרמנית ממקורות שונים, ובמהרה התחברו זרועות של התקפה נגדית. חלק מהכוחות הסובייטיים הוכרעו ונכלאו. לילות של לחימה הקשו על אספקה, ורבים נאלצו לפרוץ החוצה כשהם משאירים את ציודם הכבד. הדיווחים מצביעים על אבדות כבדות לטנקים ולכוח האדם בקרב הכוחות שהתכנסו בחטיבות הניידות.


ז'וקוב התעקש להמשיך ולחזור על מתקפה דומה ב־11 בדצמבר. הפיקוד הסובייטי חיזק את הכוחות וניסה שוב לחבר בין ראשי הגשרים השונים. ההתקפה נתקעה בתוך מספר ימים. אחרי חילופי שליטה על נקודות מפתח, התמוטטה המאמץ והפיקוד הורה על הפסקת הפעולות ב־18 בדצמבר.


מארס נחשבת לכישלון מבחינה טקטית. יחד עם זאת, היא ריתקה כ־30 דיוויזיות גרמניות לאזור הבליטה, ומנע העברת כוחות מרכזיים לעזרת המצור על סטלינגרד. המחלוקת ההיסטורית נוגעת לשאלה אם זה היה ניסיון אסטרטגי גדול או מתקפה מוגבלת שנועדה להסיח את דעתו של האויב.

שתי סיבות מרכזיות לכישלון:
- מקצועיות הגנתית גרמנית: עמדה מבוצרת, ארטילריה מרוכזת וצוותי קרב ניידים לנטרול חדירות.
- כשלים בפיקוד הסובייטי: שימוש מוקדם בכוחות ניידים, פיזור הטנקים כסיוע צמוד ולא כריכוז נשק משוריין לניצול פרצות, וחזרה כמעט זהה על תוכנית ההתקפה בשלב השני.

אבדות: הערכות נעות לחלוטין. גלנץ העריך מספרים גבוהים מאוד. חוקרים רוסים עדכניים מציינים כ־215 אלף נפגעים סובייטיים במהלך מבצע רז'ב-סיצ'בקה השני. אבדות גרמניות נמדדות בעשרות אלפי נפגעים ובמאות כלי שריון. יחס האבדות הוערך בכ־4, 5 לטובת הגרמנים.

מבצע מארס היה מתקפה סובייטית בנובמבר, דצמבר 1942. "מבצע" זה שם לתוכנית קרב גדולה. ההתקפה נעשתה ליד רז'ב, מערבית למוסקבה. המטרה הייתה להקיף ולנטרל כוחות גרמניים ב"בליטה". "בליטה" זה חלק מהחזית שמתקדם לתוך שטח האויב.


חוקרים לא מסכימים. חלק אומרים שמארס הייתה מתקפה גדולה מאוד. אחרים אומרים שהיא הייתה מוגבלת, ורק ריתקה כוחות גרמניים. הרעיון העיקרי היה למנוע מהגרמנים לשלוח חיילים לסטלינגרד.


התוכנית הוכנה על ידי הסטאבקה. "סטאבקה" זה הפיקוד העליון של הצבא הסובייטי. מרשל ז'וקוב היה ממפקדי המבצע. התוכנית כללה מתקפה משולשת, כדי להקיף את הגרמנים. המתקפה נדחתה בגלל גשמים. היא נפתחה ב־25 בנובמבר כשהקרקע קפאה.


המזג אוויר הקשה פגע בסיוע הארטילריה והמטוסים. בחלק מהגזרות הצליחו הסובייטים לתפוס ראש גשר קטן על נהר ואזוזה. כוח נייד נשלח פנימה לפני שהבקיעה הושלמה. הכוח הזה נלכד, ושאר כלי הרכב ננטשו.

בחלק הצפוני של הבליטה היו הצלחות ראשוניות. קורפוס ממוכן התקדם עד כ־30 ק"מ. אבל לא היו לו עתודות טנקים מספיקות להמשיך. הגרמנים שיגרו כוחות ממונים (קורפוסים) וחסמו את ההתקדמות.

בתחילת דצמבר הגרמנים תקפו נגדם. הם כיתרו חלק מהכוחות. רבים מהחיילים הצליחו לפרוץ החוצה, אך השאירו ציוד כבד מאחור.


המבצע נכשל במטרה לכבוש את הבליטה. עם זאת, הוא ריתק כוחות גרמניים רבים, ולא אפשר להם להגיע במהירות לסטלינגרד. למארס היו אבדות כבדות. חוקרים רוסים ציינים כ־215,000 נפגעים סובייטיים. הערכות אחרות גבוהות יותר.

הסיבות העיקריות לכישלון:
- הגרמנים בנו הגנה חזקה והשתמשו בכוחות ניידים לתקיפות נגד.
- הסובייטים לא ריכזו מספיק טנקים לניצול פרצות. הם שלחו כוחות מבלי לחכות לתגבורות.


מלמד שמשימות כמו כיתור דורשות ריכוז כוחות ועתודות מתאימות. אחרת יש אבדות רבות וההתקפה נכשלת.