קריאה בכף היד

קריאה בכף היד, שנקראת גם כירולוגיה, היא שיטה פסאודו-מדעית שטוענת שניתן לדעת על אישיותו או עתידו של אדם על פי מאפייני כף ידו. הכוונה היא לבחון קווים, צורת כף היד, אצבעות וגבעות על מנת להסיק מסקנות. אין ראיות מדעיות התומכות באבחנות אלה, ושיטות שונות סותרות זו את זו.

האזכור הכתוב הראשון נמצא בהודו, בכתבי "אנגה וידיה" בסנסקריט. אצל ההודים הראו סימנים בידיו של הבודהה כחלק מהמסורת. היוונים והרומאים קראו לשיטה כירומנטיה (ניחוש לפי היד). פילוסופים יוונים כמו דמוקריטוס, אריסטו ופיתגורס התייחסו אליה, וגם היפוקרטס עסק בנושא. בימי רומי נעשה שימוש על ידי אישים כמו יוליוס קיסר, ואנטוניוס קיסר העסיק כירומנט בשם ארטמידור.
הכנסייה הקתולית אסרה את השיטה מהמאה הרביעית, ובתקופות מסוימות הענישה קשים את העוסקים בה. במאה הביניים הביאו הצוענים את התורה לאירופה, וברנסאנס חזרה לה חשיבות, בעיקר כדי לאבחן אופי וכישורים.
בסין קיימים קשרים בין כף היד לבין האי צ'ינג, כאשר מחלקים את כף היד לאזורים המקושרים לטריגרמות.

לפי הכירולוגיה, מבינים מהאדם על ידי צורת כף היד, אורך ועובי האצבעות, קווים בתוך כף היד, גבעות (בליטות), ואיכות העור. בדרך כלל קוראים את היד הדומיננטית (היד שבשימוש רב). לעתים קוראים גם ביד הפחות בשימוש כדי לראות פוטנציאל או תכונות מולדות.

האצבעות נבחנות לפי אורך וצורה כדי לקשר לנטיות אישיות, אך אין הסכמה בין שיטות שונות.

גבעות הן בליטות מתחת לאצבעות. הן נחשבות לאותות על כישורים או תכונות.

קווי כף היד מחולקים לשורות עיקריות ותת־קווים. כירולוגים מפרשים את עובי, אורך ובולטות הקווים.

יש גם קווי משנה שעליהם מפרשים פרטים נוספים, אך פירוטיהן שונים בין מנהגים שונים.

לפי השיטה, כף יד רכה מצביעה על אנרגיה נמוכה, נטייה למופנמות, שחיקה או מחלה. אנשים כאלה נוטים לחשוב יותר מלעשות, ועלולים להזדקק לדחיפה חיצונית. כף יד קשה מייצגת אנרגיה פיזית, נטייה לפעולה ועקשנות. אנשים כאלו עשויים להתקשות להסתגל ולהדחיק רגשות.

בתלמוד ובספרות הרבנית אין התייחסות שיטתית לקריאה בכף היד מלבד אזכורים בענפי הקבלה. הספר הזוהר מזכיר פירושים מסוימים של כף היד.

פסיכוכירולוגיה היא גישה טיפולית שמנסה להשתמש בכירולוגיה לאבחון אישיות. בישראל פעלו מטפלות כדוגמת יעל האפט-פומרק, והתבצעו גם מחקרים קליניים מוגבלים.

הגישה הספקנית מחשיבה את הכירולוגיה לפסאודו-מדע. מבקריה מציינים כי חלק מהפרקטיקות מבוססות על "קריאה קרה" ו"קריאה חמה", טכניקות של ניסוח כללים רחבים שנראות אישיות.

כירולוגיה היא רעיון שאומר שקווים וצורת כף היד מספרים על האדם. רוב המדענים אומרים שזה לא נתמך במדע.

הרעיון הזה היה הודו העתיקה. גם היוונים והרומאים ידעו אותו. באירופה נהגו בו בימי הביניים וברנסאנס. הכנסייה אסרה את השיטה בתקופות מסוימות.
בסין מקשרים את כף היד לנושאים של האי צ'ינג.

בכירולוגיה בודקים צורה של היד, אצבעות, קווים וגבעות (בליטות מתחת לאצבעות). בדרך כלל בוחנים את היד הדומיננטית, כלומר זו שמשתמשים בה הרבה.

אם כף היד רכה, אומרים שיש פחות אנרגיה או שאדם נוטה להיות שקט. אם כף היד קשה, אומרים שיש יותר כוח ונטייה לפעולה.

במסורת הקבלה יש אזכורים ספציפיים לכף היד. בדת הרגילה לא מדברים עליה הרבה.

יש מטפלים שהשתמשו בכירולוגיה כדי לדבר על אישיות. בישראל יש מטפלים שניסו את השיטה.

מבקרים אומרים שכּרָיה זו אינה מדעית. הם מוסיפים שהיא משתמשת בהצהרות כלליות שנראות אישיות.