קשמיר

קשמיר הוא אזור בצפון תת-היבשת ההודית שנוי במחלוקת בין הודו, פקיסטן וסין מאז 1947. כיום שליטת האזור מחולקת: רוב החבל בשליטת הודו כטריטוריית האיחוד ג'אמו וקשמיר (טריטוריית האיחוד, אזור הנשלט ישירות על ידי ממשלת הודו), חלקים מערביים וצפוניים בשליטת פקיסטן (אזאד קשמיר וגילגיט-בלטיסטן), וחלק צפון-מזרחי בשליטת סין, שנקרא שם אקסאי צ'ין (אקסאי צ'ין, השם שסין נתנה לחלק זה).

עמק קשמיר המקורי הוא עמק פורח וירוק, מוקף הרים ונחלים. סרינגאר, הבירה הקיצית ההיסטורית, שוכנת לחוף אגם דאל ומפורסמת ב"בתי הסירה" והגנים המוגוליים, כולל גני שאלימאר שבנה הקיסר ג'הנגיר ב-1619. עד סוף שנות ה-80 התיירות פרחה, אך ירדה עם עליית המתח הביטחוני.

לפני כאלף שנה שלט בית המלוכה של דוגרה בג'אמו, ונוצרה תרבות עשירה עם מוסלמים, הינדים ובודהיסטים. משנת 1349 שלטו בחבל שליטים מוסלמים, כולל המוגולים, עד המאה ה-18. בתחילת המאה ה-19 כבש רנג'יט סינג, המהראג'ה (מהראג'ה, שליט הודי), אזורים מהאופגנים וצירף את קשמיר ולדאק לשלטונו. ב-1846 הביסו הבריטים את הסיקים ומינו מהראג'ה נתמך על ידם.

ב-1947, בעת חלוקת הודו, היו כ-77% מתושבי החבל מוסלמים. המהראג'ה הארי סינג ניסה ראשית להכריז על עצמאות, אך לאחר פלישות של כוחות פקיסטניים לא-רשמיים הצטרף להודו. המלחמה הראשונה בין הודו לפקיסטן הסתיימה ב-1949 בהפסקת אש, וחבל הארץ נחצה דה פקטו בקו שליטה.

במלחמת הודו, סין של 1962 השתלטה סין על אקסאי צ'ין. בעשורים הבאים התחדשו מתחים פנימיים ופרצו מרידות ואקטיביזם אלים נגד השלטון ההודי החל מסוף שנות ה-80. בשנת 1987 ניסו פעילים אסלאמיים לשחרר את החבל מידי הודו, והדבר הוביל להגברה של השלטון הישיר של הודו ולגל אלימות מהתחלה של שנות ה-90.

ב-1999 פרצה מלחמת קרגיל, לאחר שחיילים ופעילים פקיסטנים עברו את קו ההפסקת אש. בסופו של דבר הפקיסטנים נסוגו והצדדים חזרו להפסקת אש. הודו מאשימה את פקיסטן במימון ואימון ארגוני טרור אסלאמיים הפועלים בקשמיר, כגון לשקאר א-טייבה וג'יש-י מוחמד.

השגת יכולת גרעינית על ידי הודו ולאחריה פקיסטן הגבירו את החשש מהחרפת הסכסוך. בשנות האלפיים החלו שיחות שלום בין המדינות, וב-2006 הצהיר נשיא פקיסטן פַרְבַז מושארף על נכונות לשקול ויתורים בתמורה לממשל עצמי לקשמיר. ב-2019 ביטל הפרלמנט ההודי חלקים מסעיף 370 (סעיף 370, סעיף בחוקה שנתן אוטונומיה מיוחדת למדינת ג'אמו וקשמיר) והפך את האזור לשתי טריטוריות איחוד: ג'אמו וקשמיר ולדאק, בשליטת ממשלת הודו.

קשמיר הוא אזור בצפון הודו שנוי במחלוקת בין הודו, פקיסטן וסין מאז 1947. חלקים שונים של האזור נשלטים על ידי כל אחת מהמדינות.

עמק קשמיר הוא עמק ירוק ופורח. סרינגאר שוכנת על אגם דאל. יש שם סירות מיוחדות שנקראות "בתי סירה". הקיסר ג'הנגיר בנה שם את גני שאלימאר בשנת 1619.

בימים קדומים שלטו במקום מלכים הודים, אחר כך שלטו שליטים מוסלמים ולבסוף הגיעו המוגולים. ב-1846 הבריטים הכתיבו מי יהיה המהראג'ה (מהראג'ה, מלך הודי).

ב-1947, כשחלקו את הודו ופאקיסטאן, התחילו סכסוכים על מי שולט בקשמיר. הרבה אנשים בחבל היו מוסלמים. אחרי קרבות וגבולות שבורים, הודו ופקיסטן חולקים את השליטה. ב-1962 לקחה סין חלק שנקרא אקסאי צ'ין.

במשך שנים היו המון ויכוחים ולעתים גם מאבקים. בשנים האחרונות היו שיחות שלום, אך בשנת 2019 שינתה ממשלת הודו את מעמד קשמיר ויצרה שתי יחידות ניהול חדשות: ג'אמו וקשמיר ולדאק.