קשת רכוב

קשת רכוב, פרש שהנשק העיקרי שלו הוא הקשת והחץ. הם פרשים קלים ומהירים שפעלו בטקטיקת "פגע וברח". בדרך כלל הם מתקרבים במהירות, משחררים מטחי חצים ונמלטים לפני שהאויב מסוגל להגיב. בקרבות פנים-אל-פנים הם היו בתחומי נחיתות, כי לעיתים רחוקות לבשו שריון כבד.

הערבות של מרכז ומזרח אירופה ואסיה סיפקו מרעה רב לסוסים. האזור הזה לא היה מתאים לחקלאות מודרנית, ולכן רבים מהתושבים היו נוודים, אנשים שנעים ומגדלים מקנה. נוודים אלה התבססו על רכיבה ועל פשיטות כדי להשיג משאבים. הפרשים הרכובים היו כלי מרכזי בפשיטות מהירות. המונגולים בלטו כאימפריה מצליחה במיוחד בשימוש בקשתים רכובים. גם הממלוכים והסקיתים היו ידועים בכישורים אלה.

קשתים רכובים נדרשו לכישורי רכיבה מצוינים כדי לירות בתנועה. הם שימשו לציד, להגנה על עדרים, וללחימה מהירה. דוגמה בולטת היא ציד התאו בערבות צפון אמריקה, שבו פרשים-קשתים צדו בעזרת סוסיהם.
בקרב הם היו חיילים חמושים קלות, נעים במהירות, נמנעים מקרב צמוד ומנסים לתקוף את הצדדים או האחוריים של האויב. הטקטיקות שלהם כללו תמרונים גמישים ומהירים, שמבלבלים יריבים פחות מנוסים.

יוסף בן מתתיהו מזכיר יהודי מבבל בשם זמריס. הורדוס יישב אותו וגמולתו בגולן ובבשן עם חיל של 500 פרשים רכובים. הם קיבלו אדמות ופטור ממסים ושמרו על הדרך ועל הפלגים שחלפו שם.

קשת רכוב הוא פרש שהנשק העיקרי שלו הוא חץ וקשת. קשת, כלי לירי עם קשת וחץ. פרש, לוחם על סוס. הם נעים מהר ופועלים ב"פגע וברח". זאת אומרת: תוקפים ואז בורחים.

הערבה היא שדות פתוחים למרעה. שם גדלו סוסים והיו אנשים נוודים. נוודים הם אנשים שנעים ומגדלים בעלי חיים. הם עשו פשיטות מהירות כדי להשיג מזון וחפצים. המונגולים היו מהטובים ביותר ברכיבה ובקשת.

קשתים רכובים יודעים לרכב טוב ולירות בתנועה. הם עזרו בצייד ובהגנה על העדרים. הם חיילים קלים, מהירים ומנסים להקיף את האויב. יוסף בן מתתיהו סיפר על איש בשם זמריס. הורדוס נתן לו 500 פרשים כדי לשמור על האזור. הם קיבלו אדמות ופטור ממסים.