רא"ש

אשר בן יחיאל (ה'י', 1250, בסביבות 1327, 1328), המכונה הרא"ש, היה אחד מגדולי פרשני התלמוד והפוסקים. פוסק פירושו מי שמכריע הלכות, מה מותר ומה אסור. להרא"ש הייתה השפעה גדולה על עיצוב ההלכה היהודית במשך דורות.

הרא"ש נולד באשכנז (כיום גרמניה). למד אצל אביו ובהמשך אצל מהר"ם מרוטנבורג, שהיה מורה ופוסק חשוב. כשהמאה ה-13 נרשמו מיונים קשים, עקב מעצרו של מהר"ם ורדיפות כמו פרעות רינדפלייש (1298), עזב הרא"ש את גרמניה. אחרי נסיעות ותקופות בעזרה לקהילות, ברח לפרובנס ב-1303 והגיע לספרד ב-1305.
בספרד התקבל בכבוד והתיישב בטולידו. שם שימש אב״ד, ראש בית דין, וראש ישיבה. נפטר בטולידו בתאריכים שאינם חד־משמעיים, ויש מחלוקות לגבי שנת פטירתו ומקום קבורתו.

יצירתו החשובה היא פסקי הרא"ש, חיבור הלכתי על קטעי תלמוד עם פסיקה. החיבור מבוסס על הרי"ף (פוסק קודם) ומוסיף דיונים על דברי התוספות (פרשנות תורנית מפורטת). חיבור זה נדפס בסוף מהדורות רבות של הש"ס (תלמוד) ונלמד רבות.

הרא"ש כתב גם תוספות על התלמוד. החוקרים דנים אם תוספות אלה בולטות ככתיבה מקורית או שהן עיבוד של חומר ישן. יש מהדורות מקוצרות וארוכות כאחד.

כתב פירוש למסכתות נדרים ונזיר ולמשנה. כתב גם שו"ת, שאלות ותשובות שנקראו שו"ת הרא"ש. בנוסף חיבר פירוש לתורה וקבצי מוסר בשם "אורחות חיים". על חיבור המוסר הזה נכתבו פירושים ביידיש ומספר פירושים מאוחרים.

בנו המפורסם ביותר הוא רבי יעקב בן אשר, מחבר הספר ארבעה טורים (ארבעה טורים), שהושפע רבות מפסקי אביו. רבי יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך, ציין את הרא"ש כאחד משלושת היסודות שעליהם נשען בפסקי ההלכה (לצד הרי"ף והרמב"ם).

בשנת תקנ"ג הופיע ספר בשם "בשמים ראש" שטענו כי הוא קובץ תשובות הרא"ש. בסופו של דבר רבים מחשיבים ספר זה לזיוף מאת שאול ברלין במאה ה-18, אך יש דיונים לגבי חלקים מסוימים.

הרא"ש שילב בין מסורת אשכנז לספרדית. לעיתים היה חריף בפסיקותיו ובויכוחים. הוא התנגד לרעיון שמסתמכים על משנה תורה של הרמב"ם מבלי לעיין בתלמוד, ובמקרים ספציפיים חלק עם הרמב"ם (למשל בזכות אישה לדרוש גט, גט הוא מסמך גירושין). הוא גם תמך באיסור על לימוד פילוסופיה לצעירים מתחת לגיל 25. לגבי פסקי הגאונים (פוסקי הדורות הקודמים), סבר שהם אינם חותכים אם יש ראיות מהתלמוד שמנוגדות להם.

בנוסף התעסק בסוגיות מעשיות קהילתיות, כמו אופן הטיפול בתקנות שנכתבו בערבית. הוא התעקש שעל מי שקובע הלכה להיות בקיא במקורות ולא רק בשפה.

אשר בן יחיאל (ה'י', 1250, סביב 1327, 1328), נקרא הרא"ש. הרא"ש היה רב גדול ולמד הרבה בתלמוד. תלמוד הוא ספר גדול של הלכות וסיפורים של החכמים.

הרא"ש נולד בגרמניה. הוא למד אצל רב חשוב בשם מהר"ם מרוטנבורג. אחרי בעיות וחוסר ביטחון בארץ מולדתו, הוא עזב והלך לספרד. שם התיישב בעיר טולידו. הוא הפך לראש בית דין. ראש בית דין זה אדם שמכריע במחלוקות הלכתיות.

הרא"ש כתב ספרים חשובים על הלכה. הספר המפורסם שלו נקרא פסקי הרא"ש. זהו פירוש ופסק הלכה על קטעי תלמוד. חיבר גם תוספות, פירושים שמרחיבים על התלמוד. הוא כתב תשובות לשאלות בשם שו"ת הרא"ש. תשובות אלה עוזרות לרבנים להחליט מה לעשות בסוגיות.

בנו המפורסם הוא רבי יעקב בן אשר. הוא כתב ספר בשם ארבעה טורים. ספרו של יעקב התבסס הרבה על פסקי האב. מאוחר יותר רב חשוב בשם רבי יוסף קארו ציין את הרא"ש כאחד מהמקורות החשובים לפסיקה.

היו דיונים על ספר שנקרא "בשמים ראש". חלק אמרו שהוא מזויף. הרא"ש האמין שצריך ללמוד בתשומת לב את המקורות לפני שפוסקים הלכה. הוא חשש שלצעירים לא כדאי ללמוד פילוסופיה מוקדם מידי.