ראיה אנקדוטלית

ראיה אנקדוטלית היא ראיה המבוססת על אנקדוטה אחת או כמה אנקדוטות. אנקדוטה היא סיפור קצר על מקרה יחיד או מעט מקרים שבוחרים באופן שרירותי כדי לתמוך בטענה כללית.

גם אם יש כמה אנקדוטות, הן לא קבילות מדעית כל עוד לא יודעים אם הן מייצגות את האוכלוסייה הנחקרת. כלומר, אי אפשר לדעת אם התוצאות המצביעות על תופעה אמיתית או רק על מקרים מיוחדים.

למרות זאת, בתחומי מדעי החברה ובמחקרים איכותניים (מחקרים שבוחנים חוויות ומקרים ולא מדדים סטטיסטיים) נהוג להשתמש באנקדוטות. למשל, פסיכולוג שמפתח שיטה טיפולית חדשה עלול להציג מספר מקרים שנראים לו כממחישים את היעילות, במקום לערוך מחקר מבוקר שבו משווים בין מטופלים שקיבלו טיפול לבין כאלה שלא קיבלו. מחקר מבוקר זה ניסוי שבו מבררים את ההשפעה בצורה מבוקרת.

הצגת מקרים שנבחרו באופן שרירותי כמדגם מייצג היא תת־כשל של "הכללה נמהרת". הכללה נמהרת היא טעינת מסקנה רחבה מתוך קבוצה קטנה של דוגמאות. אם הבחירה של המקרים מיועדת גם לתמוך במסקנה, זה מקפיץ לכשל מעגליות, כלומר משתמשים בהנחה כראיה למסקנה.

בכשל אנקדוטלי יש חיקוי לשימוש תקין בסיפור שמאייר ניסוי, אבל כאן החליפו ניסוי מבוקר במקרה בודד. זה מקשה על הערכה אמפירית של הטענה.

אילו היו מובאים מקרים רבים ומגוונים שאכן מייצגים שיטה, הטיעון היה חזק יותר ופוסל את הכשל.

ראיה אנקדוטלית היא ראיה המבוססת על סיפור אחד או כמה סיפורים. אנקדוטה היא סיפור קצר על מקרה של אדם או קבוצה.

סיפורים כאלה לא תמיד מייצגים את כולם. לכן הם לא ראיה מדעית עד שמראים שהם מייצגים את הקבוצה כולה.

בתחום של אנשים ולמידה, חוקרים לפעמים משתמשים בסיפורים כדי להסביר. למשל, פסיכולוג שמנסה להראות שטיפול חדש עובד, יכול לספר על כמה מטופלים שהשתפרו.

זו טעות לחשיבה כשרואים מקרה אחד ומסיקים ממנו הכל. זה נקרא "הכללה נמהרת". הכללה נמהרת פירושה להסיק מסקנה רחבה ממעט דוגמאות. אם בוחרים סיפורים שמוכיחים מראש את המסקנה, זה גם מעגלי. מעגלי אומר שמקבלים מסקנה בלי בדיקה מספקת.

אם היו מביאים עוד סיפורים מגוונים שהראו את אותו הדבר, הטיעון היה טוב יותר.