ראשי תיבות (ר"ת) הם שיטה לקיצור שפה שבה נכתבות רק האותיות הראשונות של מילים בצירוף. פעם קוראים לזה גם נוטריקון, מילה שמקורה בלטינית שפירושה "לכתוב".
בכל שפה מטפלים בראשי התיבות אחרת: בעברית מסמנים אותם בגרשיים ("גרשיים" הם סימן של שתי סיכות ליד המילה) לפני האות האחרונה; בערבית כותבים אותם כמילה אחת; בשפות אירופיות משתמשים באותיות גדולות, לפעמים עם נקודות או בלי רווחים.
יש כמה דרכים להגיד ראשי תיבות: לקרוא אות-אות, לקרוא כמילה, או לערבב בין השתיים. הבחירה תלויה בשפה וברקע של השומעים.
בשפה העברית ראשי תיבות שימשו כבר למטרות זיכרון. דוגמה עתיקה היא דצ"ך עד"ש באח"ב לזכירת המכות. מאוחר יותר נהוגו בראשי תיבות שמייצגים שמות של חכמים, כמו רמב"ם (רבי משה בן מימון) ורמב"ן (רבי משה בן נחמן).
בכתיבה עברית שמים גרשיים לפני האות האחרונה של ראש התיבות. יש גם צורות אחרות בשפות שונות, ולא תמיד נהוגות אותן כללים.
ראשי תיבות חוסכים מקום ומהירות בכתיבה. באינטרנט נולדו ראשי תיבות כמו LOL שמייצג צחוק. יש גם ראשי תיבות שמשלבים אותיות ומספרים, כמו 2B שמשמעותו "To be".
השימוש מתאים כשכל המשתתפים מבינים את הקיצורים. אם הקהל לא אחיד, כדאי להימנע או לכתוב את הפירוש פעם ראשונה.
ראשי תיבות משמשים לזכור רשימות ומשפטים. זו שיטה שפועלת מזה דורות.
יש מילים שנראו תחילה כמילים רגילות. לאחר מכן פירשו אותן כראשי תיבות, אם כי המקור לא היה כזה.
שימושים נוספים נראים על מצבות עם קיצורים מוכרים, למשל ת.נ.צ.ב.ה., ז"ל, ופ"נ.
ראשי תיבות הם קיצור שבו כותבים רק את האותיות הראשונות של מילים. ר"ת זה קיצור ל"ראשי תיבות". נוטריקון היא מילה ישנה שמשמעה כתיבה באותיות הראשונות.
בעברית שמים גרשיים לפני האות האחרונה. גרשיים הם סימן קטן ליד המילה. בערבית כותבים את הקיצור כמילה. בשפות אחרות משתמשים באותיות גדולות.
אפשר להגיד אות-אות או לקרוא את הקיצור כמילה. זה תלוי במה שמקובל בשפה.
ביהדות השתמשו בראשי תיבות כדי לזכור דברים. דוגמה ישנה היא דצ"ך לעשר המכות. גם שמות של חכמים קוצרים, כמו רמב"ם.
בכתיבה בעברית חשוב לשים את הסימן של הגרשיים במקום הנכון.
ראשי תיבות חוסכים זמן. באינטרנט יש קיצורים כמו LOL שמייצג צחוק. גם שילוב של אות וספרה קיים, כמו 2B שפירושו "To be".
משתמשים בהם כשכולם מבינים. אם לא מבינים, יש לכתוב גם את המשמעות.
אפשר להשתמש בהם כדי לזכור רשימות קטנות.
לפעמים מחברים מילה לקיצורים אחרי שהמילה כבר קיימת.
על מצבות כותבים קיצורים שגם ילדים רואים, למשל ז"ל ופ"נ.
תגובות גולשים