רבי זירא

רבי זירא (גם ר’ זעירא) היה אמורא, חכם של תקופת התלמוד, בדור השלישי. נולד למשפחת כהנים (כהנים, בני מעמד דתי). אביו היה מוכס ומוזכר כישר ואמין.

בבבל למד בסורא ובפומבדיתא אצל רב הונא ורב יהודה בר יחזקאל. הוא חיבב מאוד את ארץ ישראל ודיבר בשבחיה. למרות שהתנגדות רבו רב יהודה, עלה לארץ. לפני העלייה צם מאה תעניות כדי לשכוח את לימודי התלמוד הבבלי וללמוד את תורת הארץ. קיימת שונות בכתבי יד לגבי נוסח הכוונה של הצומות.

בארץ ישראל התיישב בטבריה ולמד אצל רבי יוחנן וריש לקיש, וכן עם תלמידיהם רבי אמי, רבי אסי ורבי אלעזר. יריב עיקרי שלו היה רבי אבא בר ממל. רב שמואל בר יהודה כינה אותו ועמיתו רב שמואל בר רב יצחק "גדולי הדור".

הכינוי "זעירא" פירושו קטן בארמית, והשם ניתן לו בשל קומתו הנמוכה. הוא היה מוכר כסגפן; נמנע מלאכול לשם שעשוע ולא נהג לצחוק הרבה. מסופר שאף בדק את שליטתו על יצריו באופן קיצוני.

רבי זירא חיפש נוסחאות קדומות של דברי חכמים ועשה מאמצים לקרב אנשים רחוקים. הוא הקריב את יחסיו עם בריוני טבריה כדי להשיבם בתשובה. החכמים בדורו לא תמיד אישרו מעשים אלה, אך לאחר מותו חזרו חלק מהם בתשובה.

בספרות מסופר עליו שהוא זכה לאריכות ימים ונפטר בשיבה טובה. בנו נקרא אהבה.

בין חבריו נמנו רב נחמן, עמו דן בסוגיות הלכתיות כמו "שנים אוחזין בטלית" (מקרה של שניים התופסים בגד). הוא הציע שאלות מורכבות על מתי צריך להפיק מחאה כדי לא לאבד זכויות בבית דין. ידוע גם על קשרו עם רבי אבא בר פפא.

התלמיד הקרוב ביותר היה רבי ירמיה, שקיבל ממנו שאלות קשות ולעתים עורר חיוך אצל אחרים. רבי זירא חיבב את רבי ירמיה וקרא לו בשם חיבה.

מקום קבורתו לא מוזכר בתלמוד, אך במסורת ימי הביניים נקבר ברוב המסורות בארבל. אזכורים של הקבר מופיעים בכתבי עולי רגל מהמאה ה-11 וה-12. במחקר מודרני (2007) הוצע שהקבר שנזכר במסורת נמצא בארבל.

מקורות מהמאה ה-18 והמאה ה-19 מזכירים את קברו גם בטבריה, לצד אזכורים של אחרים.

נודע כמי ששמר על קפדנות בהלכה, חיפש מסורות עתיקות ושאף לקרב אנשים לדרך התורה.

רבי זירא היה חכם גדול של תקופת התלמוד. אמורא, מורה חכם של סיפורי התלמוד.

הוא נולד למשפחת כהנים. כהנים, משפחה שעוזרת בפולחן הדתי.

למד בבבל אצל רב הונא ורב יהודה. רצה מאוד לעלות לארץ ישראל. לפני שעבר, צם מאה פעמים כדי להתכונן וללמוד כאן.

כשהגיע לארץ, ישב בטבריה ולמד אצל רבי יוחנן וריש לקיש.

השם "זעירא" אומר שהוא היה נמוך. הוא היה צנוע וחסיד.

רבי זירא קירב אנשים קשים וחזר בתשובה רבים. אחרי מותו חלק מהם חזרו בתשובה ממנה.

היו לו חברים חכמים, כמו רב נחמן. הם דנו בשאלות הלכה יחד.

הכי קרוב אליו היה רבי ירמיה. רבי זירא אהב אותו מאוד.

המסורת אומרת שקברו בארבל. עולי רגל כתבו על כך מהמאה ה-11 וה-12.

במאה ה-18 כתבו גם על קברו בטבריה.

היה מחמיר בהלכה וחיפש מסורות ישנות. הוא שאף שיותר אנשים יחזרו בתשובה.