רובנו

רוֹבְנוֹ היא עיר בחבל ווהלין שבצפון‑מערב אוקראינה. אוכלוסייתה מונה כ‑237,090 תושבים (2025).

רוֹבְנוֹ נזכרת לראשונה ב‑1283. מהמאה ה‑14 היא הייתה תחת שליטה ליטאית, ואחר כך תחת שלטון פולני (זכורה ב‑1492 לפי הטקסט). בתקופות שונות נשלטה על ידי משפחות אצולה מקומיות, והעירה נכבשה זמנית על ידי כוחות שוודיים ב‑1706. ב‑1793 היא צורפה לאימפריה הרוסית. באמצע המאה ה‑19 נבנתה מסילת ברזל שחיברה את העיר עם קייב, לבוב וברסט, מה שהאיץ את פיתוחה.

במאה ה‑20 העיר עברה ידיים במלחמת העולם הראשונה. ב‑1919 שימשה לפרק זמן קצר כבירת הרפובליקה האוקראינית הלאומית. לפי הסכם ריגה ב‑1921 עברה לחזקה פולנית. בספטמבר 1939, בעקבות הסכם ריבנטרופ, מולוטוב (הסכם בין גרמניה הנאצית לברית המועצות), נכנס הצבא האדום לאזור וווהלין ורובנו סופחה לברית המועצות.

במהלך הכיבוש הנאצי בעיר הוקמה לשם מטרה מינהלית "נציבות הרייך אוקראינה" (Reichskommissariat Ukraine), ושכן בה מטה המושל הנאצי אריך קוך. סביב העיר פעלו יחידות פרטיזנים שהתנגדו לשלטון הנאצי. הסובייטים שחררו את ווהלין ב‑5 בפברואר 1944. ב‑1991, עם קריסת ברית המועצות, נכללה רובנו באוקראינה העצמאית.

יהודים נזכרים ברובנו מאז 1566. עד סוף המאה ה‑19 הקהילה התרחבה מאוד: ב‑1765 חיו שם כ‑890 יהודים, ב‑1847 כ‑3,788 וב‑1897 כ‑13,780 (כ‑56% מאוכלוסיית העיר). בעיר פעלו מוסדות דתיים וחברתיים, היו בה תנועות כמו ההשכלה והציונות, וכן פעילות פוליטית יהודית רבה. בזמן מלחמת העולם הראשונה נערך פוגרום בידי כוחות מקומיים, שבו נרצחו עשרות.

בערב מלחמת העולם השנייה חיו ברובנו כ‑27,000 יהודים, ומספר זה גדל לכ‑30,000 עם פליטים מהסביבה. עם כניסת הנאצים ב‑26 ביוני 1941 החל רצח המוני; כמה מאות נרצחו מיד, ובחודשים הבאים נרצחו עוד אלפים. ב‑6, 7 בנובמבר 1941 הושמדו על ידי הנאצים כ‑17,500 יהודים ביער סוסנקי, כ‑6 ק"מ ממזרח לעיר. הנאצים הקימו יודנראט, ועד יהודי מחויב שהופעל תחת הכיבוש.

בסוף 1941 הוכנסו שאר יהודי העיר לגטו. ב‑1942 החלו גירושים וההשמדה ההמונית של יהודי ווהלין. רבים הובלו ברכבות לקוסטופול והושמדו שם. חלק הצליחו להימלט מהגטו, לברוח ליערות ולהצטרף לפרטיזנים. מהנדס גרמני בשם הרמן גרבה סייע להציל עובדים יהודיים רבים, ומאוחר יותר הוכר כחסיד אומות העולם.

בעת שחרור העיר ב‑1944 נותרו בה רק עשרות יהודים. השלטונות הסובייטיים עזרו להקים קהילה מחודשת ולספק סעד לניצולים. בסתיו 1944 רובם של כ‑1,200 יהודים הוחזרו לפולין במסגרת רפטריאציה. בית הכנסת האחרון נסגר ב‑1957. לפי נתונים ב‑1989 חיו בעיר כ‑1,592 יהודים, ובתחילת המאה ה‑21 דווח על כ‑4,000 יהודים הנתמכים על ידי קרן רוהר.

דן בן אמוץ נולד ברובנו ב‑1923 בשם משה תהילימזאַגער. אמו של הסופר עמוס עוז הייתה מרובנו, ובספרו "סיפור על אהבה וחושך" מתואר החיים בעיר ובקהילתה לפני ובזמן השואה.

רוֹבְנוֹ היא עיר בחבל ווהלין שבאוקראינה. יש בה כ‑237,090 תושבים (2025).

העיר נזכרת לראשונה ב‑1283. במשך הזמן שלטו בה ליטא, פולין ורוסיה. באמצע המאה ה‑19 נבנתה רכבת והיא גדלה. במלחמות העיר עברה מיד ליד. ב‑1939 נכנסו הסובייטים. אחר כך כבשו אותה הגרמנים. ב‑1944 שחררו אותה הסובייטים. ב‑1991 אוקראינה זכתה בעצמאות.

יהודים חיו ברובנו מאז המאה ה‑16. בסוף המאה ה‑19 היו רבים, כמעט מחצית התושבים. פעלו בעיר בתי כנסת, בתי ספר ומוסדות יהודיים.

במלחמת העולם השנייה חיו בעיר עשרות אלפי יהודים. כשהנאצים הגיעו בקיץ 1941 התחילו הרג והדחקה. בנובמבר 1941 הועברו ושלושים אלפי יהודים הושמדו, ובהן משלוח גדול ליער סוסנקי, מרוחק כ‑6 ק"מ מהעיר. עוד יהודים נכלאו בגטו ועבדו בעבודות כפייה. כמה הצליחו לברוח ליערות ולהצטרף לפרטיזנים, קבוצות לוחמים שעמדו נגד הנאצים.

לאחר המלחמה הגיעו ניצולים לעיר. השלטונות עזרו להקים קהילה קטנה. בית הכנסת האחרון נסגר ב‑1957. בשנים הבאות חיו בעיר כמה מאות עד אלפי יהודים.

דן בן אמוץ נולד ברובנו ב‑1923. אמו של הסופר עמוס עוז הייתה מרובנו, והוא מתאר את העיר בספרו.