רוזה לוקסמבורג

רוזה (רוזליה) לוקסמבורג (1871, 1919) הייתה מהפכנית יהודייה פולנית-גרמנייה ותאורטיקנית מרקסיסטית-פמיניסטית. מרקסיסטית פירושו מאמינה ברעיונות קרל מרקס על שינוי חברתי-כלכלי. פמיניסטית פירושו תומכת בזכויות נשים. היא נרצחה לאחר כישלון מרד הספרטקיסטים בגרמניה.


נולדה בעיירה זמושץ' בפולין במשפחה יהודית חילונית-משכילה. בבית דיברו גרמנית ופולנית, והיא למדה גם רוסית. בילדותה חלתה בירכיה, נשארה במיטה שנה ופיתחה צליעה. למדה בגימנסיה בוורשה והצטיינה. כדי להימנע ממאסר על פעילות פוליטית, נמלטה לשווייץ.

בזיריך למדה מדעי הטבע, משפטים וכלכלה. ב־1897 סיימה דוקטורט במדע המדינה על התפתחות התעשייה בפולין, והייתה בין הנשים הראשונות שקיבלו תואר כזה.

בזיריך פגשה את לאו יוגיכס, וקשרה עמו שותפות פוליטית ואישית. השניים ייסדו ב־1893 את העיתון "מטרת הפועלים". לוקסמבורג דחתה לאומנות פולנית צרה וטענה שהמהפכה חייבת להיות בין-לאומית.

בשנת 1897 עברה לגרמניה ונישאה באופן טכני לגוסטב ליבק כדי לקבל אזרחות גרמנית. בשנים 1907, 1914 לימדה בבית הספר של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בברלין.


לוקסמבורג התנגדה לרוויזיוניזם של אדוארד ברנשטיין, שקרא להשתלבות הדרגתית בפוליטיקה המהפכנית. היא האמינה במהפכה חברתית ולא ברפורמות איטיות. נאבקה למען זכות ההצבעה לנשים ומעמד פוליטי שוויוני עבור העובדים.

היא התנגדה למלחמת העולם הראשונה וראתה את התמוטטות האימפריות באופק. עם קרל ליבקנכט ייסדה את "הליגה הספרטקיסטית", שהפכה בסיס למפלגה הקומוניסטית הגרמנית. כתוצאה מפעילותה נעצרה ונידונה למאסר ב־1916. בכלא המשיכה לכתוב ולתמוך במהפכה הבולשביקית, אם כי ביקרה צדדים מסוימים בגישתם.

עמדותיה על אלימות היו מורכבות. היא תמכה באמצעים בלתי אלימים כמו שביתות, אך לא שללה שימוש באלימות נגד דיכוי מצד השלטון.

בדצמבר־נובמבר 1918 שוחררה במסגרת חנינה. השתתפה בפעילות הספרטקיסטית וניהלה נאומים רבים. נאומה האחרון נשא בוועידת היסוד של המפלגה הקומוניסטית של גרמניה.

ב־15 בינואר 1919 נתפסה עם קרל ליבקנכט על ידי אנשי הפרייקור (מיליציה ימנית). מספר ימים לאחר מכן נמצאה גופתה בנחל בפארק טירגארטן בברלין. היא נקברה בבית הקברות פרידריכספלדה.


לוקסמבורג שילבה קשיחות אידיאולוגית עם רגישות גדולה לאמנות, לטבע ולאדם. תיאורים מכתבים שלה מדגישים חיבה לטבע, יכולת ללקט כוח מהסביבה, והתחברות עמוקה לסבל ולהשמחה האנושית. ניכר בה גם דואליזם בין מאבק נוקשה לצד חום פנימי.



בגרמניה המזרחית נחשבה לגיבורה לאומית. נקראו לה רחובות וכיכרות בברלין. זכרה הונצח בבול ועל שמה הועלו דיונים ציבוריים גם אחרי איחוד גרמניה. לנין וטרוצקי ציינו את תרומתה למעמד הפועלים.


ב־1999 הנפיק דואר ישראל בול לזכרה, עם דיוקנה שעוצב על ידי האמנית רות בקמן מלכא.

רוזה לוקסמבורג חיה בין 1871 ל־1919. היא הייתה מהפכנית יהודייה מפולין שעבדה בגרמניה.


נולדה בעיירה בשם זמושץ' בפולין. בבית דיברו גרמנית ופולנית. כשהייתה קטנה חלתה והצליעה כל חייה. למדה טוב ונמלטה לשווייץ כדי לא להיתפס בגלל רעיונותיה.

בהרי זיריך למדה מדעים וכלכלה וקיבלה דוקטורט. שם הכירה את לאו יוגיכס, שעבד איתה לשנות דברים במדינה.


רוזה רצתה שווה יותר לעובדים ולנשים. היא קראה למאבק ולשינויים גדולים, ולא להסתפק בשינויים קטנים.

היא לא האמינה במלחמה. יחד עם חברים הקימה ארגון שנקרא "ליגה הספרטקיסטית". בגלל מעשיה עצרו אותה ושחררו אותה מאוחר יותר.


ב־1919 אנשי מיליציה ימניים הרגו אותה. גופתה נמצאה בפארק בברלין. היא נקברה בבית קברות גדול.


בגרמניה זוכרים אותה כיום כשאדם חשוב להיסטוריה של העובדים. בישראל הונפק בול עם תמונתה ב־1999.