רוֹטוויילר מצגרהונד (בגרמנית: Rottweiler Metzgerhund, "כלב הקצבים של רוטוויל") הוא גזע במין הכלביים.
הרוטוויילר הקדום, צאצא של המולוסוס האירופי (גזע כלבים קדום וחזק), שימש ככלב רועים שרירי. הוא צעד לצד הלגיונות הרומיים ברחבי אירופה. את שמו קיבל מהעיר רוטווייל שבגרמניה, מרכז סחר בבקר. הרוטוויילר הנהיג עדרים, שמר עליהם מפני טורפים וצד גם חזירי בר. תפקיד מרכזי שלו היה כ"כלב קצבים", להוביל בקר לשוק או לשחיטה.
גובה: זכרים 60, 69 ס"מ; נקבות 52, 63 ס"מ. משקל: זכרים 50, 60 ק"ג; נקבות 35, 48 ק"ג. כבר בלידה יש לו זנב. פרוותו קצרה, שחורה עם כתמי חום בהירים וכהים.
בדרך כלל הרוטוויילר אוהב חברת בני אדם, ובעיקר את בעליו. עם זאת, כלבים שטופלו לא נכון עלולים לתקוף ולהסב נזק חמור. במדינות מסוימות (כמו אירלנד וצרפת) הם חייבים ברצועה ובמחסום במקומות ציבוריים. בארצות הברית קיימות הגבלות חלקיות; בבריטניה ובגרמניה אין הגבלות כלל. בישראל הרוטוויילר נחשב לכלב מסוכן לפי חוק הפיקוח על כלבים.
הביותים המוכרים ביותר הם השפווילר והדוברמן. הרוטוויילר משמש בתערובות בזכות גופו השרירי ואופיו המגן.
רוֹטוויילר מצגרהונד, שם בגרמנית פירושו "כלב הקצבים".
הרוטוויילר היה כלב חזק שעבד עם חיילים רומיים. השם שלו הגיע מעיר בשם רוטווייל. הוא שמר על פרות ועזר להוביל אותן לשוק. לפעמים צדו איתו חזירי בר.
גובה זכרים 60, 69 ס"מ. נקבות 52, 63 ס"מ. משקל זכרים כ־50, 60 ק"ג. נקבות כ־35, 48 ק"ג. כבר בלידה יש לו זנב. פרוותו קצרה ושחורה עם כתמים חומים.
הרוטוויילר אוהב להיות עם אנשים, בעיקר עם בעליו. אם מטפלים בו רע הוא עלול לפגוע באחרים. במדינות מסוימות חייבים להוביל אותו ברצועה. בישראל הוא מסווג כחיה מסוכנת.
יש כלבים מעורבים עם רוטוויילר, כמו שפווילר ודוברמן. עושים זאת כי הוא חזק ומגן.
תגובות גולשים