רוע

״רוע״ הוא מונח בדת ובאתיקה על מחשבות, רגשות ומעשים של אנשים שנועדו לגרום סבל או הרס. ההגדרה משתנה בין תרבויות ומקשרת בין רע להתנהגות שלא תאמה לנורמות מוסריות.

בכמה דתות האדם נתפס כרע מיסודו; תכונות כמו גאווה ואנוכיות נחשבות נטיות שליליות שיש לשלוט בהן. הפסוק "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" מתמצת את רעיון זה. בדתות אחרות האנשים נולדים טובים, אך נמשכים על ידי פיתויים שמרחיקים אותם מהטוב. לעתים רוע מונגש כדמות, למשל השטן. גם קיימת ביקורת על הדת מפרספקטיבה פילוסופית ומדעית, למשל וולטר, ניטשה וריצ'רד דוקינס שטענו שמוסר מתפתח חברתית ולא תמיד נובע מכתבי קודש.

ביהדות וברוב הזרמים בנצרות הרע מקושר לחטא. ברע יש גם מימד של אי-ציות למצוות; המצוות מגדירות מה מותר ומה אסור. בייצוגים מסורתיים הרוע מובא כאישיות (השטן) או כרוח רעה. בנצרות יש דגש חזק על החטא הקדמון והצורך להיחלץ ממנו; ביהדות העולם נתפש כ"טוב מאוד" ויש אפשרות לתשובה ותיקון.

פילוסופים כמו ניטשה ביקרו את ההבחנה הקלאסית בין טוב לרע וטענו שהמוסר נובע גם ממניעים חברתיים-היסטוריים. אתיקה היא חקר כללי ההתנהגות שמציעה קריטריונים לבחירה מוסרית. שאלת הרוע התחדדה אחרי השואה; הוגים כמו חנה ארנדט דנו ב"הבנאליות של הרוע", איך אנשים רגילים ביצעו מעשים מזעזעים.

בחברה המערבית רוע מזוהה עם פשע ואכזריות, אך יש הבדלים: תופעות כמו הומוסקסואליות או הפלות נחשבות רעות בעיני חלקים דתיים, בעוד שחוקיות וזכויות בימינו מגנות עליהן בחלק גדול מהעולם. יש דיון בין מוסר אבסולוטי (חוקים אוניברסליים) למוסר יחסי (נורמות תרבותיות). רוע יכול להיות גם כאב וסבל שנגרמים מסיבות אנושיות או טבעיות.

המילה רוע לעתים כלי פוליטי; מי שמכנה אחרים "רע" מעורר רגשות חזקים. יש הטוענים שיש להגביל את השימוש במילה רק למעשים שמונעים מסאדיזם, כוח או תאוות בצע, ולא לכל אלימות או מעשי טרור. המושג "ציר הרשע" שימש כדוגמה לתווית מדינית שנויה במחלוקת.

חוקרי החברה והנפש (סוציולוגיה, פסיכולוגיה, פסיכיאטריה) בוחנים רוע בתור תופעה חברתית-אישיותית. אישיות אנטי-חברתית (סוציופתיה) מאופיינת בחוסר מצפון, חוסר אמפתיה וריסון עצמי לקוי.

ניסויים מפורסמים (מילגרם וזימברדו) הראו שאנשים רגילים יכולים לפעול לפגיעה בזולת תחת לחץ סמכות או תפקידים. המסקנה היא שקיים "מדרון חלקלק" להתדרדרות מוסרית, וכדי למנוע זאת צריך בדיקה מתמדת של הבחירות שלנו.

בספרות פנטזיה רוע מתואר בשתי דרכים: כולו כתוצאה מבחירה חופשית של בני אדם, או כהתגלמות מימשית של רע (כמו שרי אופל בטולקין). בדוגמאות מודרניות לורד וולדמורט ב-הארי פוטר מייצג רוע מוחלט שהגיבורים הצעירים נלחמים בו.

״רוע״ מתייחס למעשים, למחשבות או לרעיונות שגורמים לכאב או נזק. אנשים ותרבויות רואות את זה אחרת.

חלק מהדתות אומרות שאנשים נוטים לעשות רע, ויש ללמוד לשלוט בנטיות הרעות. דתות אחרות אומרות שאנשים טובים אך לפעמים פיתויים מבלבלים אותם. לפעמים רוע מוצג כדמות כמו השטן.

בראשית מי שמקבל את הרע נקשר לחטא. לעתים אומרים שאדם צריך לבחור בטוב כדי לתקן את דרכו.

פילוסופים תהו מה זה טוב ומה זה רע. אחרי מלחמות גדולות אנשים שאלו איך קרו דברים רעים. חנה ארנדט כתבה על הדרך הפשוטה שבה אנשים רגילים עשויים לעשות מעשים רעים.

חברות שונות מדברות על רוע בדרכים שונות. יש מי שחושב שחוקים מוסריים הם זהים לכולם. אחרים חושבים שהם משתנים לפי התרבות.

מישהו עלול לקרוא לאחרים "רעים" כדי להרגיז או להפחיד. יש אנשים שאומרים שצריך להזהר עם המילה הזו.

חוקרים בוחנים את הרוע בשדות כמו פסיכולוגיה. יש תיאורים של אנשים שקשה להם להרגיש חרטה או אמפתיה.

ניסויים הראו שאנשים יכולים לציית לפקודות גם אם זה מזיק. זה מזכיר שעלינו לחשוב תמיד אם מה שעושים נכון.

בסיפורים יש רוע שמוצג כבחירה של אנשים רעים, או כרוע שמתגשם. בטולקין וב-הארי פוטר מוצגים דמויות רעות שהגיבורים נלחמים בהן.