רועה גרמני

כלב רועים גרמני (בעגה: "כלב זאב"), הנקרא גם רועה גרמני, הוא גזע של כלב בית מוכר מאוד.

יש ביותים (כלבים מעורבים) פופולריים, למשל השפווילר, שילוב של רועה גרמני ורוטוויילר. הרועה הגרמני מתאים לביותים בזכות האינטליגנציה שלו והחושים החדים.

מקור הגזע בתוכנית גידול מסוף המאה ה-19, שבה הוכלאו כלבי רועים אירופאיים. קפטן מקס פון שטפניטץ תרם רבות לפיתוח הגזע. הוא רכש כלב בולט ושם אותו בבסיס גידול מודרני, והקים את העמותה SV לקידום הגזע כגזע עבודה.

בתחילת המאה ה-20 הפך הרועה הגרמני לכלב משטרה, צבא וחילוץ. במלחמות השתמשו בו לתפקידים שונים, ולאחריהן הגיע הגזע למדינות נוספות באמצעות חיילים.

בשל הפופולריות גודלה בשיעור לא נכון, מה שהוביל לבעיות באופי ולמחלות גופניות, כמו דיספלסיה של האגן, בעיה במפרק הירך. היום נהוג להבחין בין קווי עבודה (Work Line) שמפותחים למשימות ויכולת עבודה, לבין קווי תערוכה (Show Line) שמותאמים למראה.

לפי ה-A.K.C המשקל נע סביב 40, 45 ק"ג, והגובה כ-50, 60 ס"מ. הפרווה קצרה וצבעיה נעים מחום לשחור; תקן הגזע אוסר פרווה לבנה.

הרועה הגרמני ידוע כנוח לאילוף, נאמן וצייתן. הוא אמיץ, אינטליגנט ובעל נכונות לבצע משימות. יש לו חוש שיפוט טוב, סבלנות ונטייה להגן על בעליו.

הוא מסתדר בדרך כלל עם ילדים ובעלי חיים אחרים. עם זאת זקוק לפעילות גופנית ומנטלית יומיומית; חוסר גירוי עלול להוביל להתנהגות בעייתית. התכונות הללו הופכות אותו לכלב מתאים למשטרה, צבא, חילוץ, וכלב נחייה ושירות.

הרועה הגרמני נחשב לאחד הגזעים הפופולריים ביותר בישראל.

כלב רועים גרמני, שקוראים לו לפעמים "כלב זאב", הוא גזע כלבים מוכר ואהוד.

קיים ביות בשם השפווילר. זה כלב שהוא חצי רועה גרמני וחצי רוטוויילר.

הגזע הוכלא בסוף המאה ה-19 מכלבי רועים. קפטן מקס פון שטפניטץ עזר לפתח את הגזע. בהמשך השתמשו בו במשימות משטרה ובמלחמות. אחרי המלחמות הגיעו כלבים אלה למדינות נוספות.

משקלו כ-40, 45 ק"ג, וגובהו כ-50, 60 ס"מ. פרוותו קצרה, בצבעים חומים ושחורים. תקן הגזע לא מאפשר פרווה לבנה.

הרועה הגרמני חכם ונאמן. הוא קל ללמוד פקודות. הוא אוהב לעבוד ולעזור. הוא מגן על בעליו וצריך לשחק ולרוץ הרבה. בלי פעילות הוא עלול להשתעמם.

הרועה הגרמני מאוד פופולרי בישראל.