אבני רחיים הן זוג אבנים לטחינת גרעינים לקמח. האבן העליונה נקראת "רכב" (האבן הנעה) והאבן התחתונה "שכב" (האבן הסטטית). הגרעינים נטחנים כשהרכב נע על פני השכב.
הנעה: בעבר הרחיים הונעו על ידי אדם או בהמה, או בכוח הרוח או המים. בטחנות קמח תעשייתיות ההנעה כיום נעשית על ידי מנוע.
רחיים פשוטות (רחיים דמויות אוכף) כוללות שכב שטוח ורכב צר ומוארך. הטוחן הזיז את הרכב קדימה ואחורה על השכב. אלו הרחיים נותרו בשימוש בארץ ישראל עד התקופה הפרסית, והן כנראה אלה המוזכרות בתנ"ך.
רחיים אולינטיות, שנקראות גם רחיים מסגרת, כוללות שכב ורכב מלבניים עם חריץ להכנסת גרעינים. יש להן ידית שמחוברת למסגרת ופועלת כמנוף. הסוג הזה הופיע בגאולה ביוון במאה ה‑5 לפני הספירה והגיע לארץ ישראל בסוף התקופה הפרסית. בתקופה ההלניסטית והרומית היו אלה הרחיים השכיחות באזור.
רחיים סיבוביות של יד עשויות משתי אבנים עגולות. האבן העליונה סובבת על התחתונה. הגרעינים נכנסים בחור במרכז האבן העליונה והקמח נשפך החוצה במעגל.
ברומא העתיקה היו גם רחיים שבהם השכב מעוצב כקונוס, "אצטרוביל" בלשון חז"ל, והרכב כקונוס חלול כפול, "קלת" בלשון חז"ל. הגרעינים נטחנו בין הקונוס התחתון של הקלת לבין האצטרובל. קונוס עליון שימש כמשפך להוספת הגרעינים. רחיים אלה הונעו בידי אדם או בעזרת בהמה.
בקהילות מסוימות שומרים שימנעו שימוש בכלי מכני בפסח. הם מעדיפים שכל הטחינה למצה תיעשה ב"רחיים של יד", טחינה בעבודה אנושית בלבד.
אבני רחיים הן שתי אבנים שמטחנו בהן גרעינים לקמח. האבן העליונה נקראת רכב. רכב היא האבן שנעה. האבן התחתונה נקראת שכב. שכב היא האבן שעומדת במקום.
האנשים שיחרו או חיות עשו את הטחינה פעם. היום יש גם טחנות עם מנוע.
רחיים פשוטות הן שכב שטוח ורכב ארוך. הטוחן הזיז את הרכב קדימה ואחורה.
רחיים אולינטיות נקראות גם רחיים מסגרת. יש להן ידית שמזיזה את האבן כמו מנוף. הגיעו מיוון לפני שנים רבות.
ברחיים סיבוביות האבן העליונה מסתובבת על התחתונה. יש חור במרכז לריבוי גרעינים.
ברחיים אלה השכב הוא קונוס. הקונוס העליון משמש משפך. אנשים או בהמות הניעו אותן.
יש אנשים שמכינים קמח למצות רק ביד. הם עושים את הטחינה בלי מכונות.
תגובות גולשים