ריבוב

ריבוב (Multiplexing) הוא צירוף של שני אותות או יותר משני ערוצים או יותר, ושידורם במדיום פלט יחיד. המרכיב שעושה את זה נקרא מרבב.

ריבוב חלוקת זמן (Time-division multiplexing) מחלק את הזמן לחלונות-זמן קצרים. כל חלון זמן מוקדש למידע מערוץ-כניסה אחד. המרבב צובר מידע מכל הערוצים ומוציא את המידע של ערוץ מסוים רק כשרכיב הזמן שלו מגיע. שיטה זו נפוצה כשמדובר בנתונים דיגיטליים.

דמיינו חדר שבו כל אחד מקבל זכות דיבור לפרק-זמן קצר.

ריבוב חלוקת תדר (Frequency-division multiplexing) מחלק את ספקטרום התדרים לאפיקים קטנים. כל ערוץ משדר תמיד, אבל בכל אפיק שונה בתוך הספקטרום. כך כל ערוץ שומר על שטח תדר משלו.

TDM קל יותר למימוש דיגיטלית. FDM פועל בדרך כלל בעזרת מעגלים אנלוגיים.

ריבוב חלוקת אורך גל (WDM) משמש בסיבים אופטיים. כאן מרובבים אותות על אורכי-גל שונים. מבחינה עקרונית, WDM זהה ל-FDM. ההבדל הוא המונח: בתקשורת אלחוטית מדברים על תדרים, ובאופטיקה על אורך גל.

ריבוב חלוקת קידוד (Code Division Multiplexing) משדר את כל הערוצים בו־זמנית ובאותו תדר. כל ערוץ מקודד בקוד אורתוגונלי - קוד שמאפשר להבחין בקלות בין הערוצים. בדימוי אנושי, כולם מדברים באותו מקום ובאותו זמן, אבל כל אחד מדבר בשפה אחרת.

בסטטי כל ערוץ מקבל משאבים שווים. לדוגמה, ב-TDM נותנים חלונות-זמן שווים לכל ערוץ.

בסטטיסטי המשאבים מתחלקים לפי הביקוש. ערוץ שיש בו מעט מידע יקבל מעט משאבים.

דינאמי הוא סוג של סטטיסטי. ההקצאה משתנה בזמן לפי העומס בערוצים. זוהי הבסיס למיתוג מנות.

ערוצים מכונסות למסגרות. כל מסגרת משודרת בזמנים המוקצים למכשיר, לפי שיטת TDMA.

שימוש במרבב יכול לייעל מאוד את ניצול קווי התקשורת. החיסרון הוא הצורך לרכז את כל ערוצי-הכניסה במקום אחד שבו נמצא המרבב. למשל, במערכת סלולרית אי אפשר לרכז את כל הטלפונים למרבב יחיד.

קיימות שיטות אחרות לשימוש בערוץ משותף, כמו שיטות Division Multiple Access (סיומת DMA). שיטה שאינה מבוססת על ריבוב היא CSMA.

ריבוב הוא חיבור של כמה אותות יחד ושידורם בקו אחד. המרבב הוא המכשיר שעושה את זה.

ב-TDM הזמן נחלק לחלקים קצרים. כל חלק מוקדש לערוץ אחד. רק ערוץ שמקבל את החלק שלו יכול לשלוח.

ב-FDM מחלקים את התדר למקטעים קטנים. כל ערוץ מקבל מקטע תדר משלו. כל הערוצים משדרים בו זמנית.

ב-WDM משתמשים בסיבים אופטים. כל אות משודרת באורך גל שונה. זה דומה ל-FDM, אבל לאורה קוראים אורך גל.

ב-CDM כולם משדרים בו זמנית ועל אותו תדר. כל ערוץ מקבל קוד מיוחד. זה כמו שכל אחד מדבר בשפה שונה.

ריבוב סטטי: כל ערוץ מקבל חלק שווה.

ריבוב סטטיסטי: כל ערוץ מקבל משאבים לפי מה שהוא צריך.

ריבוב דינאמי: המשאבים משתנים בזמן לפי העומס.

ריבוב חוסך קווים ושימוש במשאבים. החיסרון הוא שהכל צריך להגיע למרבב אחד. בטלפונים סלולריים אי אפשר לרכז את כל הטלפונים במקום אחד. יש גם שיטות אחרות לשתף ערוץ, כמו DMA ו-CSMA.