רימון (שבועון)

רימון היה שבועון שיצא לאור בישראל ב-1956 ביוזמת ומימון שירותי הביטחון (השב"כ - השם של שירות הביטחון הפנים). הרעיון היה ליצור מתחרה ל"העולם הזה", שבועון אנטי-ממסדי. אנטי-ממסדי פירושו שמבקר את השלטון והגופים הרשמיים.


"העולם הזה" הביע ביקורת חריפה על ממשלת מפא"י ועל דוד בן-גוריון. עורך "העולם הזה", אורי אבנרי, גם קרא לזכויות לעם הפלסטיני. בכך השבועון צבר קהל רב והציק לממסד.

איסר הראל, הממונה על שירותי הביטחון, חשש מהשפעת השבועון. לכן ב-1956 מימן את הוצאתו של "רימון" כדי לגייס קוראים ל"צד השני". הגיליון הראשון יצא באוגוסט 1956. עורך ראשי היה שלמה טנאי, והעורך האחראי חזי לופבן. בין הכותבים היו שמות בולטים כמו דוד אבידן ויעקב אגמון.

"רימון" התאפיין בנימה סנסציונית והודפס בצבע, נדיר אז בעיתונות העברית. הוא קיבל מידע גם משירותי הביטחון וכלל גם התקפות על "העולם הזה". שבועון חרות תקף את "רימון" ותיאר אותו כ"ביטאון הש.ב.".

שלמה טנאי טען כי התפוצה גבוהה. אך העיתון לא שרד. כתיבתו נחלשה והוא נתפס כקול של הממסד. בסופו של דבר התוכנית של איסר הראל נכשלה, ו"רימון" נסגר באפריל 1958.

רימון היה שבועון בישראל שהתחיל לצאת ב-1956. את העיתון מימנו שירותי הביטחון. שירותי הביטחון זה השב"כ, גוף ששומר על המדינה.


באותו זמן היה שבועון אחר בשם "העולם הזה". הוא ביקר את הממשלה ואת מנהיגיה. זה הפך אותו לפופולרי ולבעייתי עבור השלטון.

איסר הראל, ראש שירותי הביטחון, חשב שאם ייצאו שבועון מתחרה יפחת הכוח של "העולם הזה". כך נולד "רימון". העורך היה שלמה טנאי. העיתון נדפס בצבע והיה סנסציוני, כלומר כתוב בצורה דרמטית.

אחרי זמן מה אנשים ראו ש"רימון" נשמע כמו דבר של השלטון. זה חיזק את "העולם הזה" במקום להחלישו. בסוף "רימון" נסגר באפריל 1958.