ריצ'רד פריור

ריצ'רד פרנקלין לנוקס תומאס פּרַיוֹר השלישי (1.12.1940, 10.12.2005) היה קומיקאי, שחקן ותסריטאי אפרו‑אמריקני. הוא נחשב לאחד הסטנדאפיסטים (קומיקאי שבמה שעוסק בסיפורים ובבדיחות מול קהל) המשפיעים ביותר של המאה ה‑20.

פריור נולד בפאוריה, אילינוי. ילדותו עברה לו ברשת בתי בושת שבבעלות סבתו, שם אמו עבדה. אביו היה ברמן ומתאגרף. סבתו גידלה אותו ושלטה ביד קשה, והוא נאלץ לשעשע לקוחות לבנים בזמן שהייתו שם. חוויות אלה השפיעו עמוקות על חומר הבדיחות שלו.

בבית הספר סבל מבעיות משמעת; בגיל 14 הושעה לצמיתות לאחר שהכה מורה. מורת התיאטרון עזרה לו להתחיל להופיע. מאוחר יותר נטען על חשיפה להתעללות מינית בילדותו, לפי עדות של חבר קרוב.

לאחר שחרורו מהצבא ב-1960 חזר לפאוריה והופיע במועדונים. בתחילה הופיע בסגנון נקי, בהשפעת קומיקאים כמו דיק גרגורי ורד פוקס. באמצע שנות ה‑60 החל לצרוך אלכוהול וסמים, ובשנים הבאות זה העמיק.

בשנות ה‑70 פריור עבר לתצורת הופעה חדשה: סיפורים אישיים, סאטירה חברתית, שפה בוטה וחיקויים. אלבומים מוקדמים ואלבומי הופעה זכו לפרסים, כולל גראמי. הופעותיו הדו־פנימיות לקהלים שחורים ולבנים יחד עם תסריטים וקולנוע הקנו לו מעמד מרכזי בתרבות.

הוא עבד עם אמנים כמו פול מוני ומל ברוקס, ושיתף פעולה עם ג'ין ויילדר בארבעה סרטים. ב-1983 קיבל סכום שיא כששיחק בסופרמן 3.

ב-1.6.1980 הצית פריור את עצמו בזמן שהכין קוקאין. בתחילה דווח שזה היה תאונה. מאוחר יותר אמר פריור שהוא ניסה להתאבד בזמן מתקף פסיכוטי. הוא נפצע קשה, אך חזר להופיע וזכה בעוד פרסי גראמי.

אובחן כחולה בטרשת נפוצה ב-1986 (טרשת נפוצה היא מחלה נוירולוגית שמשפיעה על העצבים). ב-1992 הופיע על במה בפעם האחרונה. בשנות ה‑90 החל לשחרר אוספים ולהתעסק בפעילות ציבורית. ב-2003 צולם עליו סרט תיעודי, וב-2004 נבחר על ידי קומדי סנטרל לאחד הסטנדאפיסטים החשובים בתולדות האמנות. ב-10.12.2005 נפטר מדום לב.

פריור נישא שבע פעמים לחמש נשים. היו לו שבעה ילדים. רוב הנישואים היו קצרים והכילו מתחים, לעיתים תחת השפעת סמים.

פריור הביא לבמה סאטירה חברתית קשה ושפה גסה. הוא לא היה שומר פניות לקהל לבן. במקום זאת סיפר את המציאות כפי שראה אותה: עוני, סמים, יחסים ומאבקי זהות. שילוב של הומור אישי, דמויות רבות וחיקויים הפכו את הופעתו לעוצמתית.

הוא השתמש הרבה באנגלית האפרו‑אמריקאית (AAVE), סוציולקט שמקורו בדרום. המילים והביטויים שבחר היו בוטים ולעתים גזעניים, אך הם שירתו את כוונתו להציף אמת חברתית. לאחר ביקור באפריקה ב‑1979 הפסיק להשתמש במילה "ניגר".

פריור השתמש בפנים ובגוף לשינוי דמויות ובחיקוי קולות. זאת הייתה חלק מרכזית במופעים שלו.

הוא דן בחייו, בסמים, ביחסי גברים־נשים, בגזע ובפוליטיקה. לעתים הגבול בין הומור לפגיעה ברגשות היה דק, וזה עורר תגובות מעורבות.

פריור נחשב למקור השראה לסטנדאפיסטים רבים, ביניהם אדי מרפי, כריס רוק ודייב שאפל. סגנונו השפיע על הדור הבא ושינה את הדרך שבה מדברים על גזע וסוציולוגיה בבמה.

נודעו לו אלבומי קומדיה מצליחים ומופעי קולנוע רבים, כולל עבודות משותפות עם שחקנים ובמאים מפורסמים.

ריצ'רד פריור (1940, 2005) היה קומיקאי ושחקן אמריקאי. הוא היה מפורסם מאוד וסיפר בדיחות על החיים.

נולד בפאוריה, אילינוי. הוא גדל אצל סבתו בבית שבו היו מבוגרים רבים. כבר בילדותו הוא נאלץ לשעשע מבוגרים. זה נתן לו רעיונות לבדיחות רבות.

הוא התחיל להופיע במועדונים ומשם הגיע לטלוויזיה ולסרטים. בשנות ה‑70 הוא שינה את הסגנון שלו וסיפר סיפורים אישיים על החיים.

בשנת 1980 נגרמו לו כוויות קשות כשהיה בסמים. הוא אמר שהיה מצב קשה מאוד, והחליט להמשיך לחיות ולעבוד אחר כך.

לקראת סוף חייו חולה פריור במחלה בשם טרשת נפוצה. זו מחלה שפוגעת בעצבים. הופעתו האחרונה על במה הייתה בתחילת שנות ה‑90. הוא נפטר בשנת 2005.

היה נשוי מספר פעמים והיה אב לשבעה ילדים.

הבדיחות של פריור היו כנות ולעתים גסות. הוא השתמש בקולות ובפנים כדי לחקות אנשים שונים. רבים מהקומיקאים של הדור שאחריו למדו ממנו.