רכזת

רכזת (גם "מרכזת" באנגלית: Hub) היא רכיב ברשת שמחבר בין שני מקטעים או יותר של אותה רשת.

היא למעשה משחזר (repeater) עם יותר משתי כניסות. כשהרכזת מקבלת תשדורת בכניסה אחת, היא מנקה את האות מהפרעות, מחזקת אותו אם צריך, ואז משדרת אותו לכל יתר הכניסות. רכזת לא מבודדת מתחמי שידור או מתחמי התנגשות (התנגשות = שני אותות שנשלחים בו‑זמנית ומתערבבים), ולכן אינה מפנה חבילות ליעדן.

הרכיב פועל בשכבה הפיזית של מודלי הרשת (שכבה שאחראית על כבלים ואותות). לכן הוא לא מנתח את התוכן של חבילות הנתונים, אינו מודע למקור או ליעד, ולא מבצע פעולות ניתוב חכמות.

מאחר שכל חבילה מועברת לכל היציאות, יכולה להיווצר התנגשות בין חבילות שונות. בעיות אלה מפחיתות את יעילות הרשת. בגלל זה יש הגבלות על חיבור שרשראות של רכזות: ברשתות 10BASE-T אפשר לחבר עד 4 רכזות בין שתי תחנות, וברשתות 100BASE-T רק עד 2 רכזות, ורק ברכזות של השהייה נמוכה.

כמה רכזות כוללות כניסת UPLINK, כניסה מיוחדת שמיועדת לחיבור לרכזת אחרת ולא לתחנות. שימוש ב‑UPLINK משפר במעט את הביצועים, אבל לא מבטל את בעיית ההתנגשויות. ברשתות מהירות עולה הסיכון להתנגשויות, ולכן כדי להשיג ביצועים טובים יותר משתמשים במתגים.

רכזות יכולות לזהות בעיות נפוצות, כמו ריבוי התנגשויות בכניסה מסוימת, ולנתק אותה זמנית. תכונה זו מונעת ממשתמש אחד לשתק את כל מתחם ההתנגשות. יתרון נוסף הוא נורות LED שמראות פעילות בכל כניסה, ומסייעות לאיתור כניסה בעייתית. רכזות גם משמשות כחלופה לשיקוף פורטים ולעבודה עם רחרחן (sniffer), ובמצבים בהם רוב התעבורה היא שידור ממקור יחיד לכל שאר התחנות.

רכזת (Hub) היא קופסה שמחברת כמה מחשבים יחד ברשת.

כשהמחשב שולח אות אל הרכזת, הרכזת משחזרת את האות ושולחת אותו לכל שאר המחשבים. הרכזת לא יודעת מי בדיוק צריך לקבל את המידע.

אם שני מחשבים ישלחו באותו זמן, האותות יתערבבו. זה נקרא התנגשות. אז המחשבים יצטרכו לשלוח שוב.

לרכזת יש לעיתים כניסת UPLINK. זו כניסה מיוחדת שמחברת רכזת אחרת.

ברשתות איטיות אפשר לחבר יותר רכזות. בדוגמה: ברשתות 10BASE-T עד ארבע רכזות, וברשתות 100BASE-T עד שתיים.

חלק מהרכזות מכבות זמנית כניסה שיש בה הרבה התנגשויות. יש להן גם נורות LED שמראות פעילות. רכזת טובה כשמחשבון אחד שולח לכולם, כי היא משדרת לכולם בבת אחת.