רעב

רָעָב הוא מחסור חמור בצריכת אנרגיה קלורית, כלומר כמות מזון נמוכה מדי לשמירה על חיים ובריאות. זו הצורה הקיצונית של תת-תזונה.

רעב המוני הוא מחסור חמור במזון המשפיע על אוכלוסייה רחבה, ומוביל לתת-תזונה, מחלות ולעתים לסכנת מוות. גורמים טיפוסיים כוללים אסונות טבע, מלחמות, מחלות חקלאיות ועוני. חוקרים, החל מהמאה ה-18, חקרו את סיבות הרעב וכיצד למנוע אותו. בין המסקנות החשובות של אמרטיה סן: רעב לא נגרם רק מחוסר במזון, אלא גם מחוסר גישה למזון, למשל בגלל עוני או הפליה.

במאות האחרונות חלה ירידה ברעב העולמי, אך עדיין כ־10% מאוכלוסיית העולם סובלים מרעב. בעשורים האחרונים חלו שיפורים טכנולוגיים וחברתיים בחקלאות, בניהול מלאי מזון ובתוכניות סיוע, כולל תפקידי ארגוני האו"ם.

רעב ותת-תזונה גוררים השלכות בריאותיות קשות, במיוחד אצל ילדים. תת-תזונה גורמת למשקל לידה נמוך, תת-משקל, Wasting (אובדן מסת שריר ושומן), ו-Stunting (עיכוב בגדילה). ב-2021 דווחו מעל 2.8 מיליון מתי ילדים מתחת לגיל 5 כתוצאה מתת-תזונה.

הגוף זקוק לאנרגיה כדי לפעול. אנרגיה זו מגיעה מפירוק פחמימות, שומנים וחלבונים. תחושת הרעב משפיעה גם על הטעם והרצון לאוכל: מתיקות קשורה בבחירה אבולוציונית למקורות אנרגיה מהירים.

תחושת הרעב כוללת גם רכיבים נלמדים: מזון שהוביל לתחושת אי-נוחות עלול לעורר סלידה, ואילו ריח או תמונה של אוכל אהוב יכולים להגביר רעב. תגובות מותנות תוארו כבר בניסויים של פבלוב, כשהכלב הגיב לצליל הקשור באוכל.

השליטה בתחושת הרעב משולבת בין מערכת עצבית למערכת הורמונלית. ההיפותלמוס (אזור במוח) מקבל אותות מהגוף ומווסת רעב ושובע. המערכת משדרת מתי להגיע לאכול ומתי להפסיק.

הבקרה ההורמונלית כוללת מספר הורמונים שמופרשים מאזורים שונים בגוף. ההורמונים והמשוב מהמעי והכבד מסייעים לאיזון צריכת האנרגיה ותחושת שובע.

הציר בין העצב התועה (ואגוס) להיפותלמוס מעביר את תחושות המעי והקיבה. פגיעה בגרעינים היפותלמיים יכולה לשנות לחלוטין את התיאבון.

קולטנים במעי ובקיבה מודדים לחץ ונפח. כשהמעי ריק, הקולטנים שולחים אותות רעב למוח. מערכת שנקראת Migrating Motor Complex (MMC) עוקבת אחר תנועות הקיבה והמעי. הורמון בשם מוטילין (Motilin) מסייע בקביעת קצב התנועות. עוויתות הקיבה יכולות להיות סימן מוקדם למחסור במזון.

במחסור קבוע הגוף משתמש במאגרים שלו: תחילה בגליקוגן מהכבד, אחר כך בשומנים, ובשלב מתקדם גם בחלבונים מהשרירים. ניתן לתאר ארבעה שלבים עיקריים של רעב אקוטי: שלב ראשון של צום קצר, שלב שני של קטוזיס (שימוש בשומנים), שלב שלישי של קטבוליזם שבו הגוף מפרק חלבונים, ושלב רביעי של כשל מערכתי, שבו יש נזק לאיברים ולקשה להחזיר את המצב לקדמותו.

מצבי אכילה קיצוניים שקשורים לנפש עלולים להוביל להרעבה. אנורקסיה נרבוזה היא הפסקת אכילה רצונית שמובילה לכל השלבים של רעב ודורשת טיפול פסיכיאטרי ולהזנה רפואית. בולימיה כוללת מחזורים של אכילה והקאה, והיא גם מצריכה טיפול נפשי.

טיפול רפואי בהרעבה תלוי בשלב: בשלב מוקדם אפשר לשקם באמצעות הזנה מבוקרת, אלקטרוליטים ותמיכה רפואית. בשלבים מתקדמים כשהאיברים נפגעו, הטיפול מורכב וקשה.

רעב ועוני השפיעו על התפתחות האדם: מעבר מצייד וליקוט לחקלאות וליישוב קבע היה תגובה לצורך להבטיח מזון. המצאת כלים, ביות בעלי חיים וחקלאות היו תגובות למחסור במזון.

רעב עיצב תרבויות, ספרות ואמנות. אירועי רעב השפיעו על מדיניות, הגירה, מהפכות ופיתוחים טכנולוגיים. רעב תרם למהפכה הצרפתית ולזעזועים חברתיים נוספים.

אירועים בולטים: רעב גדול באירלנד (1845, 1852), רעב בהודו תחת שלטון בריטי במאות ה-19, רעב בסין בשנות 1958, 1962, הולודומור באוקראינה (1932, 1933) ורעב באתיופיה (1983, 1985). רעב גם התגבר בזמן מלחמות ומצור.

במיתולוגיה הרומית קיימת דמותו של רעב, לימוס (Limos), שמשולבת בסיפורים על עונש ורעב שלא נתחבר מדי לפוריות ואהבה.

ביהדות, בנצרות ובאסלאם רעב נתפס לעתים כעונש אך גם כקריאה לאחריות חברתית. שלוש הדתות מדגישות מצוות צדקה ועזרה לנזקקים. צומות נחשבים דרך לחוות רעב מבוקר ולהתחבר לאחרים הסובלים.

רעב הוא חוסר במזון. תת-תזונה פירושה חוסר חמור במזון.

רעב המוני פוגע בהרבה אנשים יחד. הוא נגרם למשל ממלחמות, אסונות טבע או עוני. לפעמים יש מספיק אוכל, אבל לא לכולם יש גישה אליו.

הגוף צריך אנרגיה כדי לנוע ולחשוב. כשאין מזון אדם מרגיש רעב. ריח או תמונה של אוכל יכולים לגרום לרעב.

האזור במוח שנקרא היפותלמוס (חלק קטן במוח) עוזר לנו להרגיש רעב או שובע. יש גם קולטנים בבטן שמרגישים מתי המעיים ריקים.

יש תנועות בבטן שנקראות Migrating Motor Complex, קיצור MMC. הורמון שנקרא מוטילין עוזר בתנועות אלה. כשמעיים ריקים, הם מתכווצים יותר.

בכמה ימים הגוף משתמש במאגרי השומן. אם הרעב נמשך, הגוף יכול להיחלש.

אנשים שעוצרים לאכול בגלל מחלה נפשית צריכים טיפול רפואי ונפשי. כשמישהו רעב מאוד נותנים לו אוכל בזהירות ובסיוע רופאים.

בעבר רעב הוביל לשינויים גדולים: אנשים עברו לחיות בקהילות, התחילו לגדל מזון ולבנות מאגרים. אירועים של רעב שינו מדינות והובילו להגירה.

דוגמות בולטות: הרעב הגדול באירלנד במאה ה-19, רעב גדול בסין באמצע המאה ה-20, ורעבים באיזורים שונים בזמן מלחמות.

ביהדות, בנצרות ובאסלאם יש דגש על עזרה לרעבים. בצום מרגישים רעב בצורה מבוקרת כדי להזדהות עם אחרים.